יח כִּ֣י לֹ֥א שְׁא֛וֹל תּוֹדֶ֖ךָּ מָ֣וֶת יְהַֽלְלֶ֑ךָּ לֹֽא־יְשַׂבְּר֥וּ יֽוֹרְדֵי־ב֖וֹר אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃ יט חַ֥י חַ֛י ה֥וּא יוֹדֶ֖ךָ כָּמ֣וֹנִי הַיּ֑וֹם אָ֣ב לְבָנִ֔ים יוֹדִ֖יעַ אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃ כ ה֖' לְהֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּנְגִֽנוֹתַ֧י נְנַגֵּ֛ן כָּל־יְמֵ֥י חַיֵּ֖ינוּ עַל־בֵּ֥ית הֽ'׃ כא וַיֹּ֣אמֶר יְשַֽׁעְיָ֔הוּ יִשְׂא֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וְיִמְרְח֥וּ עַֽל־הַשְּׁחִ֖ין וְיֶֽחִי׃ כב וַיֹּ֥אמֶר חִזְקִיָּ֖הוּ מָ֣ה א֑וֹת כִּ֥י אֶֽעֱלֶ֖ה בֵּ֥ית הֽ'׃
֍֍֍
(יח) כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ – כי אם תרד נפשי לשאול, לא אוכל להודות לך, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ – והמת לא יוכל להללך אותך, אלא רק בעוד האדם חי, לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ – וגם לקוות לקיום הבטחתך לעתיד לבוא יוכלו רק החיים, ולא המתים, יורדי בור.
(יט) רק האדם החַי, על כך שהוא חַי הוּא יוֹדֶךָ, ולא המת האובד בשאול, ורק איש כָּמוֹנִי הַיּוֹם שאהיה מעתה אָב לְבָנִים אשר אוליד, יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ – אוכל להודיע לבני את קיום הבטחתך שהבטחת שאחיה ויתקיימו על יָדִי הדורות הבאים.
(כ) ה' יצווה לְהוֹשִׁיעֵנִי גם בעתיד, וּנְגִנוֹתַי שהייתי מנגן לצורך עצמי, לשמוח בהם, נְנַגֵּן מעתה כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ רק עַל ובעבור בֵּית ה', כי הקדיש כל נגינותיו וזמני שמחותיו לשם ה'.
(כא) וחוזר ומתאר את הדרך שבה התרפא חזקיהו המלך ממחלתו, וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים – גוש של תאנים מיובשות המחוברות יחד, וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין, וְיֶחִי, והיה הדבר בהיפוך מדרך הטבע, כי התאנים מצד עצמם מזיקים לשחין, וכאן התרפא השחין על ידי התאנים.
(כב) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, לאחר שראה את רפואתו בדרך נס, מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה' – וכי איזה מופת גדול מזה נצרך כדי שאדע שאכן ירפאני ה' ואעלה אל בית המקדש, מאחר והרפואה עצמה נעשתה בדרך נס, ואמנם ישעיהו השיב לו שהכין לו ה' נס גדול יותר, והוא השבת השמש אחרונית עשר מעלות, כמו שהובא בתחילת הפרק.
