יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 227, ספר איוב, פרק לא, לה-לז

לה מִ֤י יִתֶּן־לִ֨י ׀ שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗י הֶן־תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַֽעֲנֵ֑נִי וְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗ב אִ֣ישׁ רִיבִֽי׃ לו אִם־לֹ֣א עַל־שִׁ֭כְמִי אֶשָּׂאֶ֑נּוּ אֶֽעֶנְדֶ֖נּוּ עֲטָר֣וֹת לִֽי׃ לז מִסְפַּ֣ר צְ֭עָדַי אַגִּידֶ֑נּוּ כְּמוֹ־נָ֝גִ֗יד אֲקָֽרְבֶֽנּוּ׃

 

֍            ֍              ֍

 

(לה) מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי, ויודה לדברי, ומקדים תחילה לומר מה היא טענת המתווכח איתו, ואחר כך אומר את תשובתו [ועל תשובה זו פתח ואמר מי יתן שהשומע אותה יסכים ויודה לאמיתותה], הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי, וְסֵפֶר כָּתַב, אִישׁ רִיבִי, כלומר, האיש הרב והמתווכח איתי טוען כנגדי, שה' כביכול התווה את האותיות וכתב את הספר של עוונותי על גופי, כי הפצעים והנגעים שהביא עלי ה' הם הראיה לכך שחטאתי ופשעתי, וכאילו חרת ה' את ספר הימים שלי, בו כתובים מעשי הרעים, על גופי, בצורה של נגעים ומחלות, ודבר זה עצמו הוא ראיה לכך שחטאתי.

(לו) ועל כך משיב ואומר, כי אדרבה, בספר הימים של מעשי רשומים רק זכויות ומעשים טובים, ולכן, אִם לֹא עַל שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ – אם לא שספר זה נמצא כביכול על שכמי כעול וכמשא, מחמת הנגעים והפצעים שבו, אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי – הייתי עושה ממנו עטרה ותכשיט לעצמי, כיון שספר ימי הוא לי לכבוד ולתפארת, באשר כתובים בו רק דברים טובים שעשיתי.

(לז) מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ – הייתי אומר לספר זה ולכותבו את מספר הצעדים שעשיתי בחיי, כי כולם שוים לטובה, כְּמוֹ נָגִיד אֲקָרְבֶנּוּ – הייתי מקרב את הספר הזה כמו נגיד ומנהיג, כי הוא היודע את כל דרכי וצעדי, וראוי לי להתעטר ולהתכבד בספר שכזה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)