כה וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃ כו שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵֽינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃
֍֍֍
(כה) עתה מסיים את דבריו ואומר, כי כל מה שהאריך לבאר את ההבדלים בין ה' לבין הכוחות הגשמיים, והמשיל את ה' ליושב בשמים או על הארץ, היתה רק לפי קוצר דעתם ומיעוט השגתם באלוקות, שאינם יכולים לתאר דבר החורג מגבולות הגשמיות שהורגלו בהם, אבל האמת רחוקה מכל זה, וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ – ה', שהוא קדוש ומובדל מכל גשמיות ומכל דמיון, מצד עצמו ומהותו אומר לכם שלא ניתן לדמות אותו לשום דבר, אפילו לא בדרך דמיון ודוגמא, וקל וחומר שלא ניתן להשוותו ממש לדבר אחר.
(כו) ואפילו אל כוכבי השמים הגדולים והנוראים לא ניתן להשוותו, כי שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ, מִי בָרָא אֵלֶּה – הרי כל אלו הם 'נבראים', ולא יעלה על הדעת לדמות את הנברא אל הבורא, ועוד, שעם כל נוראות כוחם של גרמי השמים, הרי הם מוגבלים בכוחם, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם – הרי מספרם קצוב ומוחלט על ידי ה', ואינם מתרבים ולא יוצרים דבר, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא – ומוגבלים הם בכוחם, כי לכל אחד מהם יש שם מסוים המורה על תוכנתו ומהותו, ואינו יכול לעשות דבר מלבד הדבר שהוא ממונה עליו, וגם מה שהם נראים קיימים תמיד, הרי זהו מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ – מחמת כוחו הגדול והאדיר של הבורא שבראם, וחפץ בקיומם התמידי, רק מחמת כן אִישׁ מהם לֹא נֶעְדָּר, אך לא מכח עצמם, אלא מכוחו וגבורתו של ה'.
