כז לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽה֔' וּמֵֽאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַֽעֲבֽוֹר׃ כח הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ ה֙' בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבֽוּנָתֽוֹ׃
֍֍֍
(כז) לאחר שאמר הנביא דברי נחמה על לב ירושלים, פונה עתה לעם ישראל, אשר לאחר שהיו בגלות שנים ארוכות כל כך, וראו את שלוות הרשעים ויסורי הצדיקים, פג ליבם מלהאמין אמונה שלימה בה'. לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב – 'יעקב' זהו הכינוי להמון העם האומר אמירה פשוטה (שתבואר להלן), וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל – 'ישראל' זהו כינוי לחכמי הלב, המדברים דיבור ארוך ומוטעם היטב. ומבאר את טענותיהם, כי המון העם אומרים שנִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה', ואינו משגיח כלל על בריותיו, אך חכמי הלב מבינים שלא יתכן לייחס לה' חסרון ידיעה או השגחה, ולכן הם מדברים דיבור ארוך ומורכב, וטוענים, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר – משפט האדם יעבור מעם ה', כי לא ישפוט את הצדיק ולא את הרשע, כי יטענו שידיעת ה' את העתידות אינה משאירה לבני האדם את האפשרות לבחור בטוב או ברע.
(כח) וכנגד שתי טענות אלו משיב הנביא, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מצד השכל והנסיון, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ מהדברים המפורסמים ומקובלים, כי אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' – ה' הוא האלוקים שברא את העולמות, ולא רק את העולם העליון, אלא הוא הבּוֹרֵא את קְצוֹת הָאָרֶץ (כלומר, לא רק ירה את אבן פינתה, אלא השלימה עד כל קצוותיה), ואם כן אי אפשר להכחיש את ידיעתו בנעשה בארץ, כי היוצר דבר בודאי יודע את הנעשה בו. ולא תאמר שלאחר שברא את הארץ עזבה וביטל השגחתו מעליה, כי ה' לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע, ואין מניעה לפניו מלהמשיך את השגחתו וידיעתו בכל הנעשה בארץ. וכנגד טענת 'ישראל', האומרים שידיעת ה' סותרת את הבחירה החופשית של האדם, משיב להם הנביא כי הלא ה' אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ – אין חקירה אנושית יכולה להשיג את תבונתו, כי הוא ותובנתו הם אחד, וכשם שאין ידיעת האדם תופסת את מציאות ה', כך אינה יכולה להשיג את ידיעתו, ולכן על אף שידיעת האדם סותרת לבחירה, אין ידיעת ה' סותרת את בחירת האדם, הגם שאין השכל האנושי עשוי להבין זאת.
