יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 234. ספר שמואל ב, פרק יח, כד-לב

(כד) וְדָוִ֥ד יוֹשֵׁ֖ב בֵּין־שְׁנֵ֣י הַשְּׁעָרִ֑ים וַיֵּ֨לֶךְ הַצֹּפֶ֜ה אֶל־גַּ֤ג הַשַּׁ֨עַר֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּשָּׂ֤א אֶת־עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֥ץ לְבַדּֽוֹ׃ (כה) וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם־לְבַדּ֖וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃ (כו) וַיַּ֣רְא הַצֹּפֶה֮ אִישׁ־אַחֵ֣ר רָץ֒ וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ אֶל־הַשֹּׁעֵ֔ר וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֣ץ לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ גַּם־זֶ֥ה מְבַשֵּֽׂר׃ (כז) וַיֹּ֨אמֶר֙ הַצֹּפֶ֔ה אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מְרוּצַ֣ת הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּמְרֻצַ֖ת אֲחִימַ֣עַץ בֶּן־צָד֑וֹק וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אִֽישׁ־ט֣וֹב זֶ֔ה וְאֶל־בְּשׂוֹרָ֥ה טוֹבָ֖ה יָבֽוֹא׃ (כח) וַיִּקְרָ֣א אֲחִימַ֗עַץ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ לְאַפָּ֖יו אָ֑רְצָה וַיֹּ֗אמֶר בָּרוּךְ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֤ר סִגַּר֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־נָֽשְׂא֥וּ אֶת־יָדָ֖ם בַּֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (כט) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ שָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר אֲחִימַ֡עַץ רָאִיתִי֩ הֶֽהָמ֨וֹן הַגָּד֜וֹל לִ֠שְׁלֹחַ אֶת־עֶ֨בֶד הַמֶּ֤לֶךְ יוֹאָב֙ וְאֶת־עַבְדֶּ֔ךָ וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מָֽה׃ (ל) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ סֹ֖ב הִתְיַצֵּ֣ב כֹּ֑ה וַיִּסֹּ֖ב וַֽיַּעֲמֹֽד׃ (לא) וְהִנֵּ֥ה הַכּוּשִׁ֖י בָּ֑א וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִתְבַּשֵּׂר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־שְׁפָטְךָ֤ ה֙' הַיּ֔וֹם מִיַּ֖ד כָּל־הַקָּמִ֥ים עָלֶֽיךָ׃ (לב) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־הַכּוּשִׁ֔י הֲשָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִֽהְי֤וּ כַנַּ֨עַר֙ אֹֽיְבֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־קָ֥מוּ עָלֶ֖יךָ לְרָעָֽה׃

 

֍           ֍            ֍

 

(כד) בשעה שהתקרבו הכושי ואחימעץ אל העיר, לבשר לדוד על הנצחון, הלך הכושי בדרך הישרה לכיוון שער העיר, ואילו אחימעץ סיבב את דרכו דרך הכיכר, ולא בא מול השער אלא מול החומה, וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים של העיר, וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה, ובעודו הולך כה וכה לצד החומה, יכל לראות את אחימעץ, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו לכיוון החומה, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ.

(כה) וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד זאת לַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אִם לְבַדּוֹ הוא רץ, בְּשׂוֹרָה בְּפִיו, וַיֵּלֶךְ הרץ הָלוֹךְ וְקָרֵב.

(כו) וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ, והוא היה הכושי שרץ לכיוון השער, וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר, וַיֹּאמֶר לשוער הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ [כי כן דרך הנימוס שיאמר הצופה לשוער, והשוער יאמר למלך, ורק בפעם הראשונה שראה הצופה את האיש רץ, ביודעו שהמלך מחכה מאד לידיעה ראשונה מהנעשה במלחמה, מיהר ואמר זאת למלך ולא לשוער, ובפרט שאחימעץ רץ לכיוון החומה ולא לכיוון השער, וממילא לא היה מקום לומר זאת לשוער. אבל עתה שהיה זה כבר רץ שני, וגם בא לכיוון השער, אמר זאת הצופה לשוער, כנימוס], והשוער אמר זאת למלך, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, גַּם זֶה מְבַשֵּׂר.

(כז) וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה, אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אִישׁ טוֹב זֶה, וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא, כי איש טוב ישמח לבשר בשורה טובה.

(כח) וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ, שָׁלוֹם, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה. ונזהר אחימעץ בדבריו שלא לבשר על מיתת אבשלום, וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, והיינו שניצחו עבדי דוד את אנשי אבשלום.

(כט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אל אחימעץ, האם שָׁלוֹם לַנַּעַר, לְאַבְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ, רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל שהתקבץ לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב, וְאֶת עַבְדֶּךָ, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה – לא הוברר לי מה בדיוק אירע, וכיצד הושג הנצחון. ויתכן שלא שיקר בכך, אלא סיפר את אשר אירע לו ברגעים הראשונים שהגיע למקום, כשעדיין לא התברר לו שנהרג אבשלום.

(ל) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אל אחימעץ, סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה, וַיִּסֹּב אחימעץ וַיַּעֲמֹד.

(לא) וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא, וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי אל המלך, יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ.

(לב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי, הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר, לְאַבְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה, ובכך הבין דוד שאבשלום נהרג במלחמה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)