יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 24, ספר תהילים, פרק ח, ג-ה

ג מִפִּ֤י עֽוֹלְלִ֨ים ׀ וְֽיֹנְקִים֮ יִסַּ֪דְתָּ֫ עֹ֥ז לְמַ֥עַן צֽוֹרְרֶ֑יךָ לְהַשְׁבִּ֥ית א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃ ד כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַֽעֲשֵׂ֣ה אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כֽוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ ה מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים – בבריאת מין האדם, העשוי מתחילתו בחולשה גופנית עצומה, ומחמת כן הוא מכונה 'עולל ויונק', כי אינו כבעלי החיים שמיד עם לידתם הם מתחזקים והולכים, הרי האדם בתחילתו חלש וזקוק לעזרה תמידית, אך ב'פיו', והיינו בכח הדיבור שלו, נעשה האדם למבחר היצורים, כי מלבד זאת שכלולות בו כל החכמות והפליאות שיש בכל הברואים, ניתן בו גם כח הדיבור המורה על הנפש הרוחנית הקשורה בגופו, עד אשר בו יִסַּדְתָּ עֹז – הוא היסוד והעיקר של כל ה'עוז' המתגלה בבריאת העולמות כולם, כי בו הושלמה בריאת המציאות כולה, וכל העולמות העליונים עם הכוכבים שבהם, וכן כל דרגות הבריאה שבעולם, הדומם הצומח והחי, כולם משמשים רק כעמודים ואדנים לבריאת האדם, שהוא תכלית הבריאה והמציאות. ובבריאה זו חשף ה' את זרוע עוזו, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ – לבטל את טענותיהם של צוררי ה', הכופרים במציאות ה', כי גם מי שבהתבוננותו בכלל המציאות ירצה להכחיש את קיום ה', הרי כאשר יתבונן במין האדם, שיש בו את כח הדיבור, ומלבד גופו העשוי בחכמה נפלאה מקושרת בו גם נפש רוחנית, יהיה מוכרח להודות כי רק יד ה' יכולה לעשות כל זאת, לְהַשְׁבִּית בבריאת האדם כל אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם הרוצה להכחיש את אלוהותך, כי בריאת האדם תשבית כל טענה של כופרים אלו.

(ד) לאחר שהקדים את עיקר טענתו, מביא גם את טענת הפילוסופים המגדילים את ערכם של השמים, שלדבריהם הם חשובים ועדיפים מבני האדם מכמה טעמים, א. כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, וחשיבותם היא בכך שהם עומדים במרום העולם, ומצד הגודל העצום שהם ממלאים, ב. מצד יופי מלאכתם ותפארתם הם נראים כמַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כלומר, דברים שנעשו כביכול על ידי ה' ממש, ולא על ידי שליחים [כי לשון 'מעשי ידיך' מורה על דבר הנעשה גם בפקודת המצווה על ידי שליחים, אך לשון 'מעשה אצבעותיך' מורה על עשייה בידים ממש], ג. יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, כלומר, הירח וכל מערכת הכוכבים עשויה מדברים הקיימים בתמידות ואין בהם שינוי והפסד, בשונה מבני האדם ושאר הנבראים על פני האדמה, שאמנם המינים השונים משתמרים ומתקיימים מדור לדור, אך אין הברואים עצמם נשמרים לזמן רב, אלא מעמידים תולדות וכלים בעצמם מהעולם, ומצד כל המעלות הללו, נראה כי השמים ומערכות הכוכבים הם עיקר הבריאה ותפארתה.

(ה) ואם כן, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ – מה היא חשיבותו של אנוש, הנמצא בעולם השפל, וגופו קטן וחלש, שתזכרנו [ולשון 'אנוש' מורה על הקטנת ערכו, כמו 'איש קטן', ולכן אינו מכנה אותו כ'איש' שזו לשון המורה על חשיבות וגדולה], והרי אין לו את היופי והגדולה הנראים בשמים ובכוכבים. וּבֶן אָדָם, ורומז בכך שאין האדם עצמו מתקיים לעולם, אלא כל אדם מת ומוליד אחרים, באופן שכולם הם 'בני אדם', ואין למין האדם את החשיבות של הכוכבים הקיימים בעצמם כל ימי העולם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ, להשגיח עליו במיוחד ולעשות לו רעה או טובה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)