ח וְיִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְיִירָ֗אוּ וְעָלָ֥יו יִשְׂחָֽקוּ׃ ט הִנֵּ֤ה הַגֶּ֗בֶר לֹ֤א יָשִׂ֥ים אֱלֹהִ֗ים מָֽע֫וּזּ֥וֹ וַ֭יִּבְטַח בְּרֹ֣ב עָשְׁר֑וֹ יָ֝עֹ֗ז בְּהַוָּתֽוֹ׃ י וַֽאֲנִ֤י ׀ כְּזַ֣יִת רַֽ֭עֲנָן בְּבֵ֣ית אֱלֹהִ֑ים בָּטַ֥חְתִּי בְחֶֽסֶד־אֱ֝לֹהִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ יא אֽוֹדְךָ֣ לְ֭עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַֽאֲקַוֶּ֖ה שִׁמְךָ֥ כִֽי־ט֗֝וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(ט) וכך יאמרו בשחוקם עליו, הִנֵּה זהו הַגֶּבֶר אשר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ, וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ, כי חשב שעל ידי שיחניף לשאול יעשיר אותו שאול, וכן לאחר מיתת שאול חשב שבכך שיחניף לדוד ימצא חן בעיניו, יָעֹז בְּהַוָּתוֹ – ושברו היה בדבר זה עצמו שביקש למצוא בו עוז, כי דוד הענישו והרגו על דבריו.
(י) ובשונה מדואג האדומי, שהיה רק מהלך בבית ה', אך שורשו היה נטוע במקום טומאה, וַאֲנִי כְּזַיִת הנטוע תמיד במקום אחד, רַעֲנָן תמיד, כי עלי הזית רעננים תמיד ואינם נובלים, כך אני מושרש בְּבֵית אֱלֹהִים, וכיון שמלכות דוד הובטחה לו בחסד ה' [כפי שיבאר באריכות במזמור פ"ט], בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים שיהיה הדבר קיים לעוֹלָם וָעֶד, ואין זה כמו גמול הבא על מעשים טובים, שאם ישנה האדם את מעשיו יפסיד את ההבטחה, אלא חסדי ה' יתקיימו לעולם.
(יא) כיון שניסי ה' וטובותיו מתחדשים תמיד, אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ – תמיד אודה על העבר, וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב, ובשמך הטוב אתה עתיד לעשות חסדים נוספים, נֶגֶד חֲסִידֶיךָ, שהם הראויים לקבל את החסד.
