(ו) כָּל־הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע׃
(ז) יָג֤וּרוּ ׀ יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּֽ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי׃
(ח) עַל־אָ֥וֶן פַּלֶּט־לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים ׀ הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים׃
(ט) נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ׃
(ו) וכאשר הייתי בגת, בארץ פלשתים, רצו עבדי אכיש מלך גת להורגני, וגם אחרי ששינה דוד את טעמו והעמיד פנים כאילו הוא משוגע, לא האמינו לכך, אלא כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ – השתדלו שיתעצב המלך מדברי ויסכים להורגני, וגם אחרי שהמלך פטר אותי וגירשני מעל פניו, עדיין עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע, כי רצו עדיין להרע לי.
(ז) יָגוּרוּ – הם פחדו שמא אני מעמיד פנים של משוגע, כפי שהיתה האמת, ומחמת כן יִצְפּוֹנוּ – החביאו את עצמם כאשר יצאתי מארץ פלשתים, לראות באיזו דרך אלך, הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ, לראות אם אלך כאיש משוגע או לא, ועשו זאת מדעת עצמם, שלא בשליחות אכיש מלך גת, כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי – רצו להרוג את נפשי.
(ח) והטעם שעשו כן, עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ – היה נראה דבר רע בעיניהם מה שהצלחתי להפלט ולהמלט מידם, כי חשבו שמן היושר להורגני, בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד – ולכן בכעס וזעף תוריד ותשמיד את העמים הללו, אֱלֹהִים.
(ט) נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה – הרי ספורים לפניך ימי הנדודים שגזרת עלי, כמה ימים יהיו ובאילו מקומות אנדוד, אך זאת אבקש, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ – יבואו דמעותי במספר הנדודים, שאם נגזר עלי לנדוד עשרה נדודים, ובפעם אחת שנדדתי הורדתי דמעות כפי שראוי להוריד בעשרה נדודים, החשב לי זאת כאילו התקיימה הגזירה וכבר נדדתי עשרה נדודים, ועל ידי זה יתמעטו ימי הנדודים לפי הדמעות והצער שהיו לי.
