כב וְלֹֽא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ כג לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹֽלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶֽעֱבַדְתִּ֨יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֽוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃ כד לֹֽא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֨סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶֽעֱבַדְתַּ֨נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הֽוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֹֽנֹתֶֽיךָ׃
֍֍֍
(כב) אך מוסיף הנביא ומתלונן אל העם עתה, וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב – מדוע כעת, בזמן הגלות, אין העם קורא בשם ה' (ו'יעקב' הוא כינוי להמון העם), כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל – ואפילו 'ישראל', החשובים שבעם, לא רק שאינם קוראים בשם ה', אלא נוהגים כאילו מצוות ה' עליהם ליגיעה וטורח.
(כג) לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ – אל תחשוב שקרבנות העולה המוקטרים כליל לה' הם נצרכים לו, כי אין לה' כל תועלת בקרבנות, וּזְבָחֶיךָ, שהם קרבנות השלמים, שרק חלקם מוקטר על המזבח, לֹא כִבַּדְתָּנִי – אין בכך כבוד עבור ה', שנותנים לו את החלק המובחר של הקרבן, כי ה' אינו צריך לכל זה כלל, לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, שאין בה אלא הקטרת קומץ סולת, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה, הנתונה על המנחה, כי אין בדברים אלו עבודה קשה ויגיעה.
(כד) לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה – לא ביקשתיך שתקנה עבורי בדמים יקרים מין בושם הקרוי 'קנה', הבא מארצות רחוקות ומחירו רב, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי, כי לא הצטוו ישראל להקטיר אלא את יותרת הכבד, הכליות והאליה. ולעומת זאת, אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, כי האדם מביא את הקרבן לכפר על חטאיו בשוגג, ומן הקרבן אין תועלת לה', אלא כביכול עבודה למחול לאדם על חטאו, ובנוסף לכך הוֹגַעְתַּנִי יגיעה יתירה בַּעֲוֹנֹתֶיךָ, שהם העבירות שנעשות במזיד.
