(ה) נַפְשִׁ֤י ׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹֽ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃
(ו) ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃
(ז) רֶ֤שֶׁת ׀ הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָֽפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃
(ה) נַפְשִׁי שוכנת בְּתוֹךְ לְבָאִם – אריות, אֶשְׁכְּבָה בתוך לֹהֲטִים – נחשים שרפים, אך אין אלו אריות ונחשים ממש, אלא בְּנֵי אָדָם המסוכנים יותר מבעלי חיים, כי בשונה מהאריות שיש להם שינים העשויות עצם, הרי שִׁנֵּיהֶם של אותם בני אדם הם חֲנִית וְחִצִּים של ברזל, וּלְשׁוֹנָם אינה רק לשון של בשר כפי שיש לנחשים השרפים, אלא חֶרֶב חַדָּה, ולכן סכנתם של בני אדם אלו גדולה יותר.
(ו) ועל כן אבקש שתושיעני ותצילני בהשגחה פרטית, וכנגד מה שאמר (פסוק ג') "אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן", שהוא הסיבה הראשונה, אומר, רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, כי השמים מורים על ההנהגה הטבעית, ובקשתי היא שירום ה' בהנהגתו עמי אל מעל השמים, לדרכי הנס והפלא שמעבר לחוקי הטבע. וכנגד מה שאמר "לָאֵל גֹּמֵר עָלָי", והיינו שהוא גְמַר וסיום כל הסיבות והפעולות, אומר עתה עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ, שגם סיום התשועה כפי שתיראה בארץ, תהיה בדרך נס, ובכך תאיר כל הארץ מכבוד ה'.
(ז) וה' שמע את תפילתי, כי הנה שאול ואנשיו רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי (-לצעדי רגלי), וכבר כָּפַף את נַפְשִׁי להכניסה לתוך הרשת, כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה, כדרך שעושים ציידי החיות, שחופרים חפירה שיפול בה בעל החיים הנלכד ברשת, אך עשה ה' שלא אפול לתוכה, אלא הם נָפְלוּ בְתוֹכָהּ, כי בהיותו במערה נפל שאול ביד דוד, שהיה יכול להורגו, סֶלָה (-סיום הענין של תפילת דוד במערה להוושע מיד שאול).
