(ז) יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃
(ח) הִנֵּ֤ה ׀ יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתֽוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ׃
(ט) וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם׃
(י) עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי׃
֍֍֍
(ז) עתה מתאר איך באותו יום, לאחר שלא הצליח שאול להורגו בביתו על ידי הטלת החנית, שלח שומרים אל ביתו של דוד להמיתו, יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב לנסות פעם שניה להורגני, יֶהֱמוּ כַכָּלֶב – כמו הכלב השומר על הבית, כך גם הם יהמו לשמור שלא אברח מביתי, וִיסוֹבְבוּ את העִיר בשמירתם עלי.
(ח) אמנם הם גרועים מהכלבים בשני דברים, א. הכלבים רק נובחים ואינם מדברים, והִנֵּה אנשים אלו יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם – ידברו דברי לשון הרע, ב. הכלבים נושכים בשיניהם, ואילו לאנשים אלו יש כביכול חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כי אמרו שיהרגוני בבוקר, ואמרו כן בשקט, וחשבו כִּי מִי שֹׁמֵעַ, ולא יוודע לי הדבר.
(ט) וְאַתָּה יְיָ תִּשְׂחַק לָמוֹ על מחשבותיהם להזיק לי, תִּלְעַג לְכָל הגּוֹיִם, שישמחו על כך שיֵהרג דוד שלחם בהם מלחמות ה'.
(י) ואתה אומר לי בשחוק זה, עֻזּוֹ – את העוז ואת תוקף המלכות של שאול המלך, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה – אני שומר עבורך, כי אתה עתיד למלוך תחתיו, ולהלחם ולנצח את כל הגויים, ואמירה זו אינה בדיבור, אלא כִּי אתה אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי, כלומר, בכך שאתה מחזקני נגד שאול ונגד הפלשתים שנלחם בהם דוד בקעילה בעודו נרדף על ידי שאול] אתה כאילו אומר לי שאני מוכן למלוך תחת שאול.
