(יב) וַיָּ֤רָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַֽאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ (יג) וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א יַ֥ד דֶּ֨רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל־הָעִֽיר׃ (יד) וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶֽהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃ (טו) וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃ (טז) וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּֽעֲרָכָ֔ה וַֽאֲנִ֕י מִן־הַמַּֽעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃ (יז) וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָֽיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַֽאֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ (יח) וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד ׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, והיה זה שאול, בטרם התמנה למלך, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא, וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, לאות אבל. (יג) וַיָּבוֹא המבשר לעיר, ולא בישר זאת תחילה לעלי, והטעם לכך, כיון שהמבשר אשר ברח מהמלחמה נכנס מצידה השני של העיר, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, יַד דֶּרֶךְ – ואילו עלי לא היה במקומו אלא היה יושב בפתח העיר סמוך לדרך, מְצַפֶּה, כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שנלקח אל המערכה, וְהָאִישׁ המבשר אשר נס מהמערכה, בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר – היתה תחילת הגדתו בעיר עצמה, כיון שהגיע מהצד השני, כאמור, ועל ידי זה, וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר.
(יד) וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר, מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה. וקראו למבשר שיאמר לעלי את כל מה שראו עיניו במערכה, וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי.
(טו) וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, וְעֵינָיו קָמָה – וראייתו כהתה, וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת, ולכן לא ראה אפילו שהאיש המבשר עם בגדים קרועים ואדמה על ראשו, ולא היה ליבו מוכן כלל לשמיעת כל הבשורות הרעות הללו. (טז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי, אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה, וראיתי הכל בעיני, וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם, ולא עבר זמן רב מאז, כך שאני זוכר עדיין את כל הפרטים. וַיֹּאמֶר אליו עלי, מֶה הָיָה הַדָּבָר, בְּנִי.
ומאחר וחשב המבשר שעלי כבר יודע את הדברים, ורצונו רק לשמוע את הסדר שבו אירעו האסונות, לא נזהר בדבריו שלא להפתיע את עלי בבשורות הרעות שבפיו, אלא אמר לו את הכל פתאום. (יז) וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. וכוונתו היתה רק לומר שכך היה סדר הדברים, אך אצל עלי היה הכל שמועה פתאומית, ולכן נבהל מאד, (יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שנלקח בשבי, היה זה הדבר החמור ביותר בעיני עלי, וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית, וכיון שהיה הכסא גבוה, וגם נפל אחורנית שזו נפילה קשה, וכן היה זה בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, שהוא מקום גבוה בפני עצמו, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ, וַיָּמֹת מיד, והטעם שמת מיד, כִּי זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד בגופו, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, ואפסו כוחותיו מרוב עבודה.
