כד כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' גֹּֽאֲלֶ֔ךָ וְיֹֽצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָֽנֹכִ֤י ה֙' עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֨יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מֵֽאִתִּֽי׃ כה מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹֽסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְסַכֵּֽל׃
֍֍֍
(כד) מתחיל עתה הנביא ענין חדש, הפותח בגאולה מגלות בבל, וממשיך לדבר בענין הגאולה העתידה: כֹּה אָמַר ה', גֹּאֲלֶךָ בעתיד, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן בעבר, אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל, שעשיית העולם מתייחסת אל רצון ה', ולא כדעת האומרים שנברא העולם כביכול מעצמו, ולא נעשה העולם מאיזה חומר קדום שהיה תמיד, אלא ה' הוא עושה 'כל', גם את החומר שממנו נברא העולם, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, ולא כדעת האומרים שהשתלשלה הבריאה מאיתו על ידי כוחות שונים, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי, ולא כאומרים שנמסרה הנהגת הארץ בידי הטבע או מערכת השמים, כי רקיעת הארץ על המים היא נגד הטבע, שמצד כוחות הטבע היו המים צריכים להיות על הארץ, ולא תחתיה.
(כה) וכיון שה' הוא בורא העולם ומנהיגו, ומשגיח על הכוחות העליונים והתחתונים, הרי הוא המֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים – גם אם יורו המזלות שירושלים לא תבנה עוד, יפר ה' את דבריהם, וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל – יגרום שהקוסמים, המשיגים בחכמתם את אשר יארע בעתיד, יהיו כהוללים, מחמת שלא יתקיימו דבריהם. מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר – את חכמי הטבע, המתבוננים בכל דבר מהסיבה אל התוצאה, למשל, שאם יש עננים עתיד לרדת גשם, ואם יש אש מוכרח לבוא עשן וכדומה, וכאשר ישדד ה' את חוקי הטבע לגאול את ישראל, יצטרכו לחזור בדעתם לאחור, ולבדוק מדוע לא אירע הדבר כפי שחשבו לפי ידיעתם, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל – ואז יראו כי ה' סיכל את דעתם, ויבינו שאין לדבר טעם טבעי כלל, אלא אצבע אלקים היא.
