כו מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַֽעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָֽאֹמֵ֨ר לִירֽוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃ כז הָֽאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַֽהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃ כח הָֽאֹמֵ֤ר לְכ֨וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃
֍֍֍
(כו) ודבר זה, שיתבטלו דברי הקוסמים, החוזים בכוכבים, וחכמי הטבע, שכולם חשבו שמלכות בבל תתקיים וירושלים תושפל, יהיה מחמת שתי סיבות, א. מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ – לקיים את דברי הצדיקים, שיתפללו על תקומת ירושלים, והם עבדי ה'. ב. וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים – לקיים את דברי הנבואות, שיתנבאו על הדבר. וכדי לקיים את שני הדברים הללו, שהם תפילת הצדיקים והגדת הנביאים, ייעשה הנס הזה, הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב – שיאמר ה' לירושלים שתבנה ותתיישב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה שסביב ירושלים, יאמר שתִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ של ירושלים, שהם בית המקדש והעזרות, אֲקוֹמֵם בעצמי ובכבודי.
(כז) וכנגד תקומת ירושלים, תהיה מפלה לבבל, הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי – לבבל, היושבת במצולה, והמים מתאספים שם בדרך הטבע, יאמר ה' שתחרב ותתייבש, ולא יהיו בה מים, וְנַהֲרֹתַיִךְ של בבל אוֹבִישׁ, שלא בדרך הטבע.
(כח) ומלבד הנס של שידוד חוקי הטבע, בבניית ירושלים וחורבן בבל, יהיה גם נס בשינוי חוקי הבחירה של האדם, על ידי שיכריח ה' את כורש מלך מדי לעשות את רצונו, הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי – יאמר ה' לכורש מלך מדי את רעיון רוחו, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, ומבאר מה יהיה הרעיון והחפץ של ה', וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה, וְהֵיכָל המקדש תִּוָּסֵד, כי כורש הוא שהתיר ליהודים לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש.
