ט ה֗וֹי רָ֚ב אֶת־יֹ֣צְר֔וֹ חֶ֖רֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂ֣י אֲדָמָ֑ה הֲיֹאמַ֨ר חֹ֤מֶר לְיֹֽצְרוֹ֙ מַֽה־תַּעֲשֶׂ֔ה וּפָֽעָלְךָ֖ אֵין־יָדַ֥יִם לֽוֹ׃ י ה֛וֹי אֹמֵ֥ר לְאָ֖ב מַה־תּוֹלִ֑יד וּלְאִשָּׁ֖ה מַה־תְּחִילִֽין׃
֍֍֍
(ט) לאחר שביאר הנביא כי לא היתה אפשרות לברוא את העולם הזה, הגשמי, אלא בדרך זו שיימצאו בו גם החושך, המוות וההעדר, כי אם היה האדם נברא באופן שלא יהיו בו חסרונות ולא נזקים, הרי היה מלאך, והעולם היה חומר רוחני, עתה משיב הוא על השאלה הנשאלת, מדוע באמת נבראו העולמות כך, גשמיים, הוֹי, רָב אֶת יֹצְרוֹ – הרי זו כיצירה המתווכחת ורבה עם יוצרה, חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה, שיאמר ליוצרו מדוע עשיתני חרס ולא כסף או זהב, או הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ, מַה תַּעֲשֶׂה – מדוע עשיתני בדרך שאהיה כלי, וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ – ומדוע עשיתני באופן שאין לי ידים למשש בהם, וכך אין מקום לשאלת האדם, כי הוא נברא מהחומר המתאים לו, ובאופן המתאים לו, ובדרך זו אינו יכול להיות נצחי, אלא מוכן הוא גם לקבלת ההפסד והנזק.
(י) ואם תוסיף לשאול, מדוע באמת עשה ה' את האדם, מאחר והוא עשוי מחומר המוכן לנזקים ולמוות, הוֹי, הרי זה דומה לאדם האֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד, וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין – מדוע תעברי חבלי לידה, והלא טוב לו לאדם שלא ייברא, ובודאי זו טענה שאינה נכונה, וכך ה' ברא מהחומר המתאים לאדם את הצורה הטובה והמתאימה ביותר שניתן לעשות, וכיון שחומר זה אינו רוחני ומושלם, עשוי הוא לקבל נזקים, מחלות ומוות, אך בודאי טובה לאדם מציאות זו, מאשר שלא ייברא כלל, והרי זו עבורו טובה וחסד.
