יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 28, ספר תהילים, פרק ט, ד-ו

ד בְּשׁוּב־אֽוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּֽשְׁל֥וּ וְ֝יֹֽאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃ ה כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃ ו גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר – כי אחרי שאויבי, הוא לַבֵּן וחילו, פנו אלי עורף ונמלטו מפני, מה שאחר כך יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ לגמרי, אין זה בדרך מקרה, אלא מִפָּנֶיךָ, כי ידך עשתה זאת שיאבדו הוא וחילו מן העולם.

(ה) כִּי גם אחרי שעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי במלחמה הראשונה, שהפלת אותם לפני במלחמה עד שנסו ונמלטו מפני, עדיין יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא – כביכול נשארת לשבת על כסא המשפט, כי אתה שׁוֹפֵט צֶדֶק, ואף שעד עתה עדיין לא הגיע הזמן לשפוט את אותו מלך על כל הרעות שעשה לכל העמים, מכל מקום לאחר שכבר ישבת על כסא המשפט לדון אותו על כך שנלחם בישראל, המשכת לדון אותו על כל הרעות שעשה לעמים האחרים, ומחמת כן גזרת עליו כליה גמורה.

(ו) גָּעַרְתָּ – השחתת והשמדת את הגוֹיִם שעזרו לו, אִבַּדְתָּ מהעולם את הרָשָׁע בעצמו, הוא לַבֵּן, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד, כי אחרי שהתחילו ליפול במלחמה, לא קמו עוד, אלא גם בהיותם בבתיהם היתה בהם יד ה' להומם ולהורגם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)