שיעור 284, ספר ירמיהו, פרק נא, טו-יט

טו עֹשֵׂ֥ה אֶ֨רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃ טז לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֨יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹֽצְרֹתָֽיו׃ יז נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃ יח הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַֽעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃ יט לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲק֗וֹב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃

֍֍ ֍

(טו) וכאשר יראו הכל את עונשם של בבל יכירו בכחו של ה', שהוא עֹשֵׂה את האֶרֶץ כולה בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ – הכין את חלק הארץ המיושב, המכונה 'תבל', באופן שיתאים לבני האדם, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה את השָׁמָיִם כאהל מעל הארץ.

(טז) וחכמתו והשגחתו הפרטית של ה' נראים בעיקר בירידת הגשמים, לְקוֹל המפרסם את השגחת ה' בעולם, הוא תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, כלומר, בהתקבצות אדי המים באויר העולם, וַיַּעַל נְשִׂאִים – עננים מִקְצֵה אָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה – בזמן שצריך הגשם לרדת, יתהוו הברקים, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו – על ידי הוצאת יסוד הרוח מהעננים, ירדו הגשמים.

(יז) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת – כל בני האדם אינם יכולים להבין ולדעת את סודות ומהלכי הבריאה, ועל ידי שתלו את הדברים בכוחות עליונים ונעלמים הגיעו לעבודה זרה, אבל הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל – יתביישו כל עובדי הפסילים, כי בזמן שיתפללו אליהם שיורידו גשמים, יראו וידעו כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ (-הפסל שלו), ומה שיבטיחו נביאי הפסלים בשמם לא יתקיים, וְלֹא רוּחַ בָּם – אין בהם אפילו רוח מועטה של חיים או חכמה.

(יח) ואפילו כוחות טבעיים סגוליים, כמו הכח שיש במגנט וכדומה, גם זה אין בהם, כי הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. ומלבד זאת, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ לגמרי, ואז יתברר לעיני כל שאינם כלום.

(יט) לֹא כְאֵלֶּה ה', שהוא חֵלֶק יַעֲקוֹב, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ הוא יעקב, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, והוא ינקום את נקמת ישראל מיד בבל, ובכך יכירו הכל בכוחו וגדולתו.