ג שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃ ד וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵׂיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֨יתִי֙ וַֽאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַֽאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַֽאֲמַלֵּֽט׃
֍֍֍
(ג) אמנם, לעומת הגויים הנושאים את אליליהם, שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, שהם ההמון של עשרת השבטים, וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל, שהם הפליטה הנשארת משבטי יהודה ובנימין, שאינכם 'נושאים' את אלהיכם, אלא אדרבה, הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן – דומים אתם לעובר הנישא בבטן אמו, הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם – וכילד היוצא מרחם אמו ונישא על זרועותיה, כך ה' נושא אתכם ודואג לכל צרכיכם.
(ד) ונשיאת ה' עדיפה וטובה יותר מנשיאת האם את בניה, כי ההורים ישאו את ילדיהם רק עד שיתבגרו, ואחר כך ישאו הבנים את הוריהם הזקנים ויעזרו להם, אך אצל ה' אין הדבר כן, אלא וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא הנושא אתכם, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אתכם, ואומר על דרך המליצה את טעם הדבר, כי האלילים נישאים על ידי עושיהם, שהם העובדים אותם, כיון שדרך העושה את הדבר לדאוג לו, ואילו אצלכם הדבר הוא בהיפך, כי אֲנִי עָשִׂיתִי אתכם, ולכן וַאֲנִי אֶשָּׂא אתכם, כי עלי לדאוג למעשי ידי, וַאֲנִי אֶסְבֹּל את כל צרכיכם, וַאֲמַלֵּט אתכם מכל פגע.
