לא אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֤י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ן בַּכּ֣וֹס עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵֽישָׁרִֽים׃ לב אַֽ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(לא) מזהיר עתה את בנו, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם – אל תתאוה ליין מחמת שאתה רואה שצבעו אדום, וזהו סימן שהוא מיטיב עם הדם, ובדם תלוי קיום הנפש [כלומר הנפש הגשמית המחיה את הגוף, נפש שיש לכל בעלי החיים], כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ – כי בתחילה נותן היין את מראהו וצבעו האדום בכוס שהוא נמזג אליה [ולשון 'עינו' כאן היינו מראהו], ואחר כך יִתְהַלֵּךְ היין בְּמֵישָׁרִים, כאילו אין בו כל רע, וזהו משל לאדם השותה את היין, שבתחילה נעשה אדום כצבעו של היין, ואף שבתחילה הולך הוא למישרים כאילו אין השתיה מזיקה לו.
(לב) אבל אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, כי יטיל בו היין את ארסו, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ – ואחר כך יהיה לארס חזק יותר, כנחש צפעוני, שאפילו ההפרשות שלו ארסיות ומזיקות.
