שיעור 292, ספר ירמיהו, פרק נא, מט-נג

מט גַּם־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַֽלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־לְבָבֶ֥ל נָֽפְל֖וּ חַֽלְלֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃ נ פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵֽרָחוֹק֙ אֶת־יְהוָ֔ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם תַּֽעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם׃ נא בֹּ֚שְׁנוּ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּ֚י בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַֽל־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ נב לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וּפָֽקַדְתִּ֖י עַל־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכָל־אַרְצָ֖הּ יֶֽאֱנֹ֥ק חָלָֽל׃ נג כִּֽי־תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵֽאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹֽׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(מט) גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל – מאחר ובבל מוכנה לנפילה זו, ויפלו בה גם חללים מישראל שישארו בה, גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ (-עומדים ליפול בה) חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ.

(נ) וכיון שהשוהים בה עתידים ליפול עמה, לכן מזהיר את הפְּלֵטִים מֵחֶרֶב, הִלְכוּ מבבל, אַל תַּעֲמֹדוּ – אל תתעכבו בה, זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת ה', לשוב אליו, וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם, שתשובו אליה.

(נא) בֹּשְׁנוּ במעשינו הרעים, כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה, ואפילו לאחר הגלות והחורבן, שכבר נתכפרו העוונות, עדיין כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ, כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה', והם הכשדים שהשתמשו בכלי המקדש לשתיית יין בסעודה שעשו.

(נב) לָכֵן, כיון שהשתמשו בכלי הקודש שימוש של חול ובזיון, הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֶיהָ, וּבְכָל אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל – יגנח ויאנח הנדקר למוות בעת יציאת נפשו.

(נג) כִּי תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם – גם אם היה מזלה של בבל טוב מצד מערכת כוכבי השמים, וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ, אף על פי כן מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ, בהשגחה פרטית לרעה, נְאֻם ה'.