שיעור 294, ספר תהילים, פרק סו, יא-טו
(יא) הֲבֵאתָ֥נוּ בַמְּצוּדָ֑ה שַׂ֖מְתָּ מֽוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ׃
(יב) הִרְכַּ֥בְתָּ אֱנ֗וֹשׁ לְרֹ֫אשֵׁ֥נוּ בָּֽאנוּ־בָאֵ֥שׁ וּבַמַּ֑יִם וַ֝תּֽוֹצִיאֵ֗נוּ לָֽרְוָיָֽה׃
(יג) אָב֣וֹא בֵֽיתְךָ֣ בְעוֹל֑וֹת אֲשַׁלֵּ֖ם לְךָ֣ נְדָרָֽי׃
(יד) אֲשֶׁר־פָּצ֥וּ שְׂפָתָ֑י וְדִבֶּר־פִּ֗֝י בַּצַּר־לִֽי׃
(טו) עֹ֘ל֤וֹת מֵיחִ֣ים אַֽעֲלֶה־לָּ֭ךְ עִם־קְטֹ֣רֶת אֵילִ֑ים אֶ֥עֱשֶֽׂה בָקָ֖ר עִם־עַתּוּדִ֣ים סֶֽלָה׃
(יא) הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה – בבית הסוהר, שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ, כי מלך אשור הקיף את מנשה בברזל סביב מותניו, שלא יוכל לזוז ממקומו.
(יב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, הוא שר בית הסוהר שישב על ראשו ועינה אותו ביסורים, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם, כי לאחר שהסיקו תחתיו אש השליכוהו למים, כדי להוסיף ולענותו, אך לאחר מכן וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, כי אחר כך הוציאוהו משם והחזירוהו לארץ רְוָיָה, היא ארץ ישראל שאנו רְוּויִים ומדושנים בה, כי שב מנשה למלכותו בירושלים.
(יג) אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת, כי מאותו זמן הפסיק מנשה לעבוד את הכוכבים והמזלות, והקריב קרבנותיו על מזבח ה' בלבד, אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי.
(יד) והם הנדרים אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי, בַּצַּר לִי – בעת שהייתי בצרה.
(טו) וכך נדרתי באותו זמן, עֹלוֹת מֵיחִים (-שמנים) אַעֲלֶה לָּךְ, עִם קְטֹרֶת (-הקטרת חֶלְבֵי) אֵילִים, אֶעֱשֶׂה – אקריב לעולה בָקָר עִם עַתּוּדִים (-עיזים גדולים), סֶלָה (-סיום הענין השלישי, בדבריו לאומות העולם).
