יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 299, ספר משלי, פרק כד, כח-כט

כח אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַֽ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃ כט אַל־תֹּאמַ֗ר כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָֽעֳלֽוֹ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כח) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, להעיד עליו בשקר ולחייבו בחינם על דבר שאינו חייב בו, וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ – בין אם יובטח לך שכר של פת לחם תמורת מאמר שפתיך ['והפתית' הוא מלשון פת].

(כט) ובין אם תעשה זאת מחמת שהוא גם כן עשה לך רעה, אַל תֹּאמַר, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ, אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ, אלא בשום אופן ומשום סיבה לא תעיד עדות שקר על חברך.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)