יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 30, ספר שופטים, פרק ח, יד-כא

 

יד וַיִּלְכָּד־נַ֛עַר מֵֽאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת־זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ׃ טו וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵֽרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַֽאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃ טז וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃ יז וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃ יח וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֨בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַֽיֹּאמְרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יט וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־ה֗' ל֚וּ הַֽחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם׃ כ וַיֹּ֨אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹֽא־שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר׃ כא וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י כָאִ֖ישׁ גְּבֽוּרָת֑וֹ וַיָּ֣קָם גִּדְע֗וֹן וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־זֶ֣בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וַיִּקַּח֙ אֶת־הַשַּׂ֣הֲרֹנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיִּשְׁאָלֵהוּ, וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שמותם של שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ, שהיו שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ.

(טו) אמנם לא רצה גדעון להעניש את שרי סוכות, כיון שידע שנמנעו מלעזור לו בתור צבא מחמת שפחדו מהמדיינים, וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, שמהם ביקש לחם בתור צדקה, ולא היה להם להמנע מלתת לו ולאנשיו העייפים לחם, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם, כלומר, מצד שהיו אנשי עייפים היה לכם לתת להם לחם, כצדקה.

(טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר סוכות, וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים, וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, שציוה על זקני העיר להעניש את אנשי סוכות בקוצים וברקנים.

(יז) אמנם לאנשי פנואל לא היתה סיבה להמנע מלתת להם לאכול, כי היה להם מגדל בעיר ולא פחדו מהמדיינים, ולכן הענישם יותר, וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ, וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר.

(יח) מחוקי המלחמה שאין להרוג את המלכים המנוצחים במלחמה אם אין עליהם טענה מיוחדת [כגון שהיו נכנעים בתחילה, ומרדו אחר כך], ולכן לא היה גדעון יכול להרוג אותם ללא סיבה, אמנם בזמן שברחו זבח וצלמונע שרי מדין מפני גדעון, עברו דרך תבור, ושם הרגו את אחי גדעון, ומתוך כך מצא סיבה להורגם, וַיֹּאמֶר גדעון אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר. וַיֹּאמְרוּ לו, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד – היו הם חייבים מיתה כמותך, כי היו מורדים בנו כמו שאתה מרדת, וראינו שהם כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ – מתנהגים בטכסיסי מלכות, וחשבנו שהם בניך, והרי הם חייבים מיתה על מרד אביהם.

(יט) וַיֹּאמַר להם גדעון, לא היו אלו בני, אלא אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם, ולא מרדו בכם כלל, והוסיף ונשבע להם, חַי ה', לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם כי אז לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם.

(כ) וַיֹּאמֶר גדעון לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ, קוּם הֲרֹג אוֹתָם, כי הוא היה גואל הדם על הריגת אחי אביו, וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ, כִּי יָרֵא מהם, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר.

(כא) וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע לגדעון, קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ, כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ – הגבורה צריכה להיות בערכו של העושה אותה, וגבורה זו של הריגת מלכי הארץ מתאימה לך. וַיָּקָם גִּדְעוֹן, וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים – תכשיטים העשויים בצורת ירח ['סהר'] אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)