א כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֤וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֹנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם׃ ב מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָאתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָֽצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַֽעֲרָתִ֞י אַֽחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃
֍֍֍
פרק נ (א) כֹּה אָמַר ה', הרי המגרש את אשתו מפני שמאס בה, נותן לה גט כריתות ומשלחה לעולם מביתו, אך המגרשה מפני שמרדה בו אינו נותן לה גט כריתות, אלא משלחה מביתו דרך עונש, עד שתיטיב את מעשיה ותחזור אליו, ואם כן, אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ, והרי לא שלחתיה עם ספר כריתות, וזו ראיה שעדיין ה' מצפה שישראל יחזרו בתשובה וישובו אליו. ואחרי שהוברר שלא מאס ה' בישראל, מוסיף ואומר כי לפעמים מוכר אדם את ילדיו כדי לשלם את חובותיו, וגם דבר זה לא יתכן כאן, אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ – וכי התחייב ה' ממון שמחמת כן הוצרך למכור את ישראל לגויים, והלא אין הדבר כן, אלא הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, ו'עוון' הוא שיבוש הדעת באמונה האמיתית, ולכן יש לכם תקנה על ידי שארפא את טעותכם (וממשילם לבן המורד באביו מחמת שגעונו, שלוקח אביו רופא שירפאנו), וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, ו'פשע' הוא מרד מתוך הכרה בה', וכיון שעדיין מאמינים הם בשרשי הדת, יש להם תקנה על ידי שישובו ממרידתם (וממשילם לאשה המורדת בבעלה מתוך בחירה, שיש לה תקנה על ידי חזרה).
(ב) ואם כך, כיון שלא מאסתי באמכם, וגם אתכם לא מכרתי, היה ראוי שתחזרו אלי בקלות, ומַדּוּעַ בָּאתִי לקראתכם, וְאֵין אִישׁ. וגם הוספתי וקָרָאתִי לכם שתחזרו אלי, ופייסתי אתכם בדבריי, וְאֵין עוֹנֶה. הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, ואם תאמרו שהשובים לא יסכימו שיפדו אתכם תמורת ממון, וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל אתכם בכח וביד חזקה, הֵן בְּגַעֲרָתִי לבדה אַחֲרִיב – אייבש את מי היָם, אָשִׂים נְהָרוֹת ללא מים צחיחים כמִדְבָּר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם – כל הדגים שבנהרות יתקלקלו מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא.
