פרק כו א כַּשֶּׁ֤לֶג ׀ בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר כֵּ֤ן לֹֽא־נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃ ב כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּ֥ן קִֽלְלַ֥ת חִ֝נָּ֗ם ל֣וֹ תָבֹֽא׃
֍ ֍ ֍
פרק כו (א) השלג והמטר מסייעים לזרע ולתבואה שבאדמה כאשר הם יורדים בחורף, בזמן שיש בכך תועלת, אך כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ, שלא יביא כל תועלת לאדמה, אלא יזיק לְיִבּוּשׁ התאנים שדרכן להתייבש באותו זמן, וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר, שלא יועיל אלא יזיק וירקיב את התבואה העומדת להיקצר, כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד, כי הכבוד הניתן לאדם גורם לו להתעורר ולהצמיח ביתר שאת ועוז את הכוחות הפנימיים שיש בו, וכאשר מכבדים את החכם, הרי זה גורם לו להוסיף עוז ולהוציא את כל כוחותיו הטובים אל הפועל, ואילו כאשר מכבדים את הכסיל, הרי הדבר גורם לו להחזיק יותר בכסילותו, ולא רק שאין בכך תועלת, אלא יש בכך השחתה וקלקול.
(ב) כַּצִּפּוֹר לָנוּד – כשם שהצפור הנמצאת בבית אינה נשארת בקביעות במקומה, אלא נעה ונדה ממקום למקום, כַּדְּרוֹר לָעוּף – וכמו ציפור דרור שאינה מקבלת כלל את מרות האדם להיות בביתו, אלא עפה למקומות רחוקים ובונה שם את קינה, כֵּן קִלְלַת חִנָּם שמקלל האדם את חבירו ללא סיבה, הרי לא רק שתנדוד הקללה ממקום למקום כצפור, אלא לא תבוא כלל אל הבית, כדרור [ולכן הכתיב הוא "לֹא תָבֹא"], וגם לוֹ תָבֹא – תחזור אל המקלל בעצמו, כמו הצפור והדרור השבות אל קִינָן.
