כא לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן׃ כב כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ ה֗' וֵֽאלֹהַ֨יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֨עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃ כג וְשַׂמְתִּ֨יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָֽמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַֽעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֤ימִי כָאָ֨רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹֽבְרִֽים׃
֍֍֍
(כא) לָכֵן, כיון שאין מבנייך מי שיושיעך, שִׁמְעִי נָא זֹאת, עֲנִיָּה מחמת כוס החימה, המרמז על הגלות והסתר הפנים, וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן, אלא מכוס התרעלה, שאלו הם הצרות והייסורים.
(כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה', ומחמת שהוא אדונייך הוא יושיע אותך, וֵאלֹהַיִךְ – מחמת שהוא אלוקייך, לכן יָרִיב את ריב עַמּוֹ כנגד האומות המצערות אותם, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, כלומר, את כוס הצרות והייסורים בגלות, ששתית עד תומה, אך עדיין היא 'בידייך' כל זמן שאת בגלות, אקח מידך, על ידי הגאולה, ואֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, שלא שתית עד תומה, כי לא כילה ה' את חמתו בישראל אלא המשיך להשגיח עליהם לטובה, לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד.
(כג) ואת החימה שנשארה בכוס הזו, וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ – האומות שציערו אותך. והטעם לכך שלא תוסיפי לשתות את כוס החימה, יען אֲשֶׁר אָמְרוּ הגויים לְנַפְשֵׁךְ, לחלק הרוחני שבך, שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, כלומר, אמרו לישראל שיכופפו את נפשם להיות כמו הגויים, ויעבירו מהם את הצרות והייסורים, אבל ישראל מיאנו בכך, וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ – נתת את גופך נמוך כארץ, שכל הרוצה יכול לדרוך עליו, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים – וכמקום שדרך בני אדם עוברים שם, כך שמת גווך מרמס לכל עוברי דרך, כדי לא לעזוב את האמונה בה'.
