י רַ֥ב מְחוֹלֵֽל־כֹּ֑ל וְשֹׂכֵ֥ר כְּ֝סִ֗יל וְשֹׂכֵ֥ר עֹֽבְרִֽים׃ יא כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ׃ יב רָאִ֗יתָ אִ֭ישׁ חָכָ֣ם בְּעֵינָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃
֍ ֍ ֍
(י) וכך אומר הכסיל, רַב מְחוֹלֵל כֹּל – ה', שהוא אדון הכל, הוא המחולל ובורא את כל בני האדם, הצדיקים והרשעים, וכל אחד נברא באופן שבו הוא נוהג, כי אין לאדם בחירה בין טוב לרע, ולכן גם אין שכר לצדיקים ועונש לרשעים, אלא כשם שיתן ה' שכר לצדיקים, וְשֹׂכֵר כְּסִיל – כך יתן ה' שכר לכסילים, וְשֹׂכֵר עֹבְרִים – וכך יתן ה' שכר לעוברים על מצוותיו, כי כל המעשים שעושים בני האדם הם בגזירת ה', ולא בבחירתם, ולכן יקבלו כולם שכר שוה [וכל זה הוא המשל הנמצא בפי הכסילים].
(יא) וחוזר ומבאר מדוע יש להשיב לכסיל רק בדרך בזיון ובדברים קלים, ולא בחכמה ובדרך ויכוח אמיתי, כי כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, הגם שהקיא את המאכל מחמת שהוא רע לו ולא היה יכול לסובלו במעיו, מכל מקום הוא חוזר ואוכל אותו, כך כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ, כי הכסיל יודע שחוקי החכמה אמיתיים, ונוטה מהם רק מחמת שאינו יכול לעמוד בפני תאוותיו, ואף על פי שהוא יודע שהאיולת והספיקות שהוא מטיל בחכמה אינם נכונים, והם דברים מאוסים, מכל מקום הוא חוזר עליהם פעם נוספת, ולכן אין כל תועלת בויכוח איתו, כי גם כאשר יֵדַע ויבין שאין מקום לספיקות בכללי החכמה, יחזור שנית על איולתו לומר שהוא מסופק בהם.
(יב) וממשיך לבאר מדוע בכל זאת יש להשיב לכסיל כדי שלא יהיה חכם בעיניו, ומה החסרון בכך שיהיה הכסיל חכם בעיניו, רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ, כיון שהכסיל יודע את חוקי החכמה, ורק מחמת התאוות אינו מוכן ללכת בדרכי החכמה, ואם כן יש תקוה שכאשר בזקנותו יסורו ממנו התאוות, ישוב בתשובה וילך בדרך טובה, אבל החכם בעיניו מדמה בנפשו שדרכו דרך ישרה, והוא חולק על החכמה בזדון, מתוך מחשבה שדרכו המושחתת היא הדרך הנכונה, ולכן יש להשיב לכסיל דברים המוכיחים לו שדרכו אינה נכונה, כדי שלכל הפחות תהיה לו תקווה באחרית ימיו, לאחר שיסורו ממנו תאוותיו.
