יא ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹֽשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י הֽ'׃ יב כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵֽלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה֔' וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍֍֍
(יא) ובאותו זמן ייאמר לישראל הנמצאים בגולה, סוּרוּ סוּרוּ, צְאוּ מִשָּׁם, מהארצות שבהם הגויים עובדים עבודה זרה, שהעפר עצמו טמא שם, טָמֵא אַל תִּגָּעוּ – אל תגעו בטומאה שיש שם, כדי שתשמרו על טהרת הגוף. וגם משום טהרת הנפש צְאוּ מִתּוֹכָהּ, כי אי אפשר לטהר ולייחד את המחשבה אל הקודש בהיותם בין הגויים, הִבָּרוּ – נקו את לבכם ומחשבותיכם, אתם, נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'.
(יב) כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ – יציאתכם לא תהיה בבהלה לקראת דבר מסוים (כפי שהיה במצרים, שנחפזו להגיע אל הר סיני ולקבל את התורה, ולהשיג את כל ההשגות שלא היו להם מיד בצאתם ממצרים), וּבִמְנוּסָה מפני אויב לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה', ולכן לא תצטרכו להחפז למקום מסוים, כי מיד יהיה ה' מצוי לכם, וגם לא תצטרכו לנוס מפני אויב, וּמְאַסִּפְכֶם – ההולך אחריכם להגן עליכם כמאסף לאחר המחנה, הוא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
