א מִ֥י הֶֽאֱמִ֖ין לִשְׁמֻֽעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ ה֖' עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃ ב וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֨רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃
֍֍֍
פרק נג, (א) ומבאר עתה מדוע יתפלאו הגויים כל כך על הניסים שיהיו לישראל, מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ – עצם השמועה על הניסים הגלויים תהיה זרה בעיניהם, כי לא שמעו עד היום על מופתים כאלו הרחוקים מהמציאות. ועוד, וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה – יתפלאו על כך שגילה ה' את כוחו הגדול דוקא על עם ישראל, שהיה עד אותה שעה בזוי ושפל, ולא האמינו שדוקא עליהם תתגלה יד ה'.
(ב) ומצייר עתה במליצתו את עם ישראל בציור האילן, שלפעמים העץ חזק מצד עצמו, שהוא עץ עבה וחזק, ולפעמים הוא מושרש במקום מים ואדמה דשינה, אך כאן לא יתקיימו שני הדברים, וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו – יצמח העץ כיונק קטן וחלוש, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה – וכעץ ששרשיו במדבר, ונמצא שאין לו יחוס וכח לא מצד עצמו ולא מצד שרשיו (והנמשל בזה, כי לפעמים יצליח העם מצד עצמו, אם הוא גדול וחזק, ולפעמים מצד 'שרשיה', שהיא אומה הקיימת ומושלת זמן רב, אך עם ישראל יהיו באותו זמן חלושים ומועטים, וכבר זמן רב שאין להם מלכות ושלטון קיימים). ומלבד חולשתו של העם, לֹא תֹאַר לוֹ, כי לפעמים היונק החלש יהיה חשוב על ידי יופיו, צורתו וסידור חלקיו השונים, וגם זה לא יראו הגויים בישראל באותו הזמן, וְלֹא הָדָר – ואין לו מראה וצבע הנושאים חן, וְנִרְאֵהוּ – שמחמת כן ייראה בעינינו (והנמשל, כי לפעמים גם אומה קטנה תצליח מאד, מאחר ונמצאים בה חכמי לב, אמנים וסוחרים, וגם זה לא יראו האומות בישראל), וְלֹא מַרְאֶה – איןלו שום מראה כלל, אלא הוא נראה מגונה מכל צדדיו, וְנֶחְמְדֵהוּ – ואם כן איך נחמוד אותו להכיר בממשלתו.
