יום חמישי
ד' אב התשפ"ד
יום חמישי
ד' אב התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 326, ספר ישעיהו, פרק נג, ג-ה

ג נִבְזֶה֙ וַֽחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃ ד אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֨נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַֽאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃ ה וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֨נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻֽרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃

֍֍֍

(ג) לאחר שהביא את מחשבות הגויים על ישראל מצד שלילת המעלות, מביא את דבריהם ומחשבותם בצד החסרונות שייחסו לישראל (וממשיל את ישראל לאדם הבזוי בעיני האחרים), שֶׁעַם זה היה בעיניהם נִבְזֶה מצד תכונותיו הנפשיות והמוסריות, וַחֲדַל אִישִׁים מצד טבע גופו, שאינו דומה לשאר האנשים, ואפילו מצד שלימות הגוף החומרי לא היתה לו מעלה, כי הוא אִישׁ מַכְאֹבוֹת, שהכל מכאיבים לו ופוצעים אותו, וִידוּעַ חֹלִי מצד טבע גופו, ואינו דומה לשאר בני אדם המוכים והחולים שהכל מרחמים עליהם, אלא אדרבה, וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ – הכל מסתירים פניהם ממנו שלא לראותו כלל, ולא מחמת רחמים אלא מחמת שהוא בעיניהם נִבְזֶה, וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ להרגיש בצערו כלל.

(ד) אָכֵן עתה נודע לנו, אומרים הגויים, כי חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, כלומר, ה'מחלות' והחסרונות שייחסנו לו, היו 'חליינו', מחלות שלנו, כי בכך שהשפילו את ישראל וכפו עליהם חיי עוני ויסורים, גרמו לכך שהיו נדמים כחולים שאינם ראויים לקבל מידה טובה ושלימות אנושית, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם – המכאובים שהכאבנו לישראל כדי שיעבדו לעבודה זרה, היו 'מכאובינו', שהם לא היו אשמים בכך כמו שטענו הגויים בכל הדורות, אלא הגויים גרמו להם לסבול את המכאובים בפשיעתם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ במשך כל השנים כנָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים, שמחלותיו הן מצד תכונותיו העצמיות, וּמְעֻנֶּה – ראוי מצד עצמו לקבל את העינויים החיצוניים.

(ה) אך האמת אינה כן, אלא וְהוּא מְחֹלָל (-חולה בחולי פנימי) מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא ביסורים חיצוניים מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו – בשעה שהיה לנו, הגויים, שלום, היינו סבורים שכדי שייארכו ימי השלום עלינו להרע לישראל, עד שישראל היו סובלים את 'ייסורי השלום' של הגויים (ו'מוסר' מלשון ייסורים), וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ – וכאשר היו הגויים סובלים מעת רעה וצרה, היו חושבים להתרפא על ידי שירדפו וירעו לישראל, ובכך שיחבלו בישראל יתרפאו הם.

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)