שיעור 331, ספר ישעיהו, פרק נה, ד-ה

ד הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים׃ ה הֵ֣ן גּ֤וֹי לֹֽא־תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא־יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֨עַן֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃

֍           ֍            ֍

(ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו – הרי את דוד ואת זרעו אחריו, שעמו נכרתה הברית שהוא המשיח, והכנתיו שיהיה עד כנגד העמים, להתרות בהם שישובו אל האמונה האמיתית, וכן שיהיה נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים – לשפוט בענינים שבין עם לעם.

(ה) וכיון שזו תכליתו בעולם, לכן הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע, תִּקְרָא אל האמונה בה', וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ, אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לשמוע הקולך, וקריאתך אליהם תהיה לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ, שיאמינו בו, וריצתם אליך תהיה וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ – מחמת שה' שהוא קדוש ישראל, הוא הפאר שלך, ומחמת כן כולם ירצו לסור למשמעתך.