ט כִּי־מֵ֥י נֹ֨חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵֽעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ׃ י כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵֽאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַֽחֲמֵ֖ךְ הֽ'׃
֍֍֍
(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי – הכעס עלייך והעונש המוטל עלייך קשים בעיני כמו הבאת המבול לעולם, לשחת כל בשר, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, וכמו שנשבעתי שלא להביא עוד מבול על כל העולם כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי שתי שבועות הנוגעות אלייך, מִקְּצֹף עָלַיִךְ עוד על עוונותייך הראשונים, אלא אמחל לך עליהם, וּמִגְּעָר בָּךְ להגלותך.
(י) כִּי אפילו אם תתבטל השבועה של המבול, ואמחה את כל היקום, עד אשר הֶהָרִים הגדולים יָמוּשׁוּ ממקומם, וְהַגְּבָעוֹת הקטנות תְּמוּטֶינָה – תתמוטטנה לגמרי, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לעולם לֹא יָמוּשׁ ממקומו, וּבְרִית שְׁלוֹמִי עמך לֹא תָמוּט – לא תתמוטט בשום זמן, אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'.
