ו דִּרְשׁ֥וּ ה֖' בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ ז יַֽעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־ה֙' וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃
֍֍֍
(ו) הישועה בכללותה תלויה בכך שיחזרו ישראל בתשובה ויעשו מעשים טובים, ולכן, לכתחילה, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ – כל זמן שה' כביכול מצוי בביתך, שאתה עושה את רצונו, הזהר שלא תחטא כלל, ולא יעזוב את ביתך. אולם גם אם חטאתם, וכביכול עזב ה' את ביתכם בכעס, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ עדיין קָרוֹב, כמו אדם שאוהבו עוזבו בכעס, שקורא לו מהר שישוב אליו, כך אם חטאתם חזרו מהר בתשובה, ואל תמתינו ליום המחרת.
(ז) אולם גם מי שחטא והרבה לפשוע, עד שהתרחק מה' מרחק רב, יש לו תקנה, על ידי שיַעֲזֹב רָשָׁע את דַּרְכּוֹ הרעה, ולא רק הרשע החוטא מחמת תאוותיו, אלא וְאִישׁ אָוֶן, החוטא מצד מחשבות מינות וכפירה, יש לו תקנה על ידי שיעזוב את מַחְשְׁבֹתָיו הרעות, וְיָשֹׁב אֶל ה', והשיבה אל ה' רומזת על השב מאהבה, בהכירו שהוא בורא העולם (כי שם הוי"ה מורה על עצמות ה' מצד שהוא בורא העולם ומקיימו), וִירַחֲמֵהוּ. וְאֶל אֱלֹהֵינוּ – או שישוב אליו מצד שהוא 'אלוקינו', ומשגיח על הרשעים להענישם, והיינו ששב בתשובה מחמת יראת העונש, ומכל מקום גם זו היא תשובה המועילה, כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, גם לשבים מחמת יראת העונש.
