א כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַֽעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי־קְרוֹבָ֤ה יְשֽׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת׃ ב אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַֽעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַֽחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵֽעֲשׂ֥וֹת כָּל־רָֽע׃ ג וְאַל־יֹאמַ֣ר בֶּן־הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־ה֙' לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי ה֖' מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וְאַל־יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃ ד כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּֽאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַֽחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ ה וְנָֽתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃
֍֍֍
פרק נו (א) כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט, שהם הציוויים שבין אדם לחבירו, וַעֲשׂוּ צְדָקָה, במצוות שבין אדם למקום, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא – כי ישועת ה' קרובה לבוא תמיד, ללא הפסקה (וכמו שהתבאר באריכות בפרק הקודם), והדבר תלוי רק במקבלים, וְצִדְקָתִי קרובה לְהִגָּלוֹת, על ידי שתכינו עצמם לקבלה.
(ב) ומאחר והישועה והצדקה מוכנים מצד עצמם, לכן אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ שיַעֲשֶׂה זֹּאת, לגלות את הישועה והצדקה על ידי מעשיו הטובים, וּבֶן אָדָם, הקטן בדרגתו מ'אנוש', שאף אם לא יוכל לעשות את הישועה בכוחו, אך לכל הפחות יַחֲזִיק בָּהּ, שלא תתמוטט, ויעשה זאת על ידי שיהא שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, והיינו שיקיים את המצוות שבין אדם למקום, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע, והיינו בקיום המצוות שבין אדם לחבירו.
(ג) מאחר והתבאר כי עיקר האושר והטובה המושפעים מלמעלה תלויים בהכנת המקבל, מבאר עתה כי קיום זה, של אישיות האדם מצד עצמו, גדול וחשוב יותר מקיום שושלת בני האדם מצד גופם, ולכן, וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר – הגר המתגייר הַנִּלְוָה אֶל ה', וחסר לו הייחוס שמלפניו, לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ, מחמת שהוא מתייחס אל אבותיו הגויים, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס, שחסר לו הייחוס שלאחריו, כי אינו מוליד, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ.
(ד) כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים, שקיום האישיות הנצחית תלוי בשלשה דברים, והם, האמונה בה', קיום המצוות ולימוד התורה, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, שזה יסוד האמונה בה', שברא את העולם בששה ימים, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי, לקיים את המצוות, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, שזהו לימוד התורה.
(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד – עזרה ומשענת בחייהם, כיון שאין להם בנים שיעזרו להם, וָשֵׁם – שישאר לאחר מיתתם, ושם זה יהיה טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, ששמם נגמר לאחר מיתתם, אלא שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת.
