יום שבת
ו' אב התשפ"ד
יום שבת
ו' אב התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 346, ספר ישעיהו, פרק נז, ז-י

ז עַ֤ל הַר־גָּבֹ֨הַּ֙ וְנִשָּׂ֔א שַׂ֖מְתְּ מִשְׁכָּבֵ֑ךְ גַּם־שָׁ֥ם עָלִ֖ית לִזְבֹּ֥חַ זָֽבַח׃ ח וְאַחַ֤ר הַדֶּ֨לֶת֙ וְהַמְּזוּזָ֔ה שַׂ֖מְתְּ זִכְרוֹנֵ֑ךְ כִּ֣י מֵֽאִתִּ֞י גִּלִּ֣ית וַֽתַּעֲלִ֗י הִרְחַ֤בְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ֙ וַתִּכְרָת־לָ֣ךְ מֵהֶ֔ם אָהַ֥בְתְּ מִשְׁכָּבָ֖ם יָ֥ד חָזִֽית׃ ט וַתָּשֻׁ֤רִי לַמֶּ֨לֶךְ֙ בַּשֶּׁ֔מֶן וַתַּרְבִּ֖י רִקֻּחָ֑יִךְ וַתְּשַׁלְּחִ֤י צִרַ֨יִךְ֙ עַד־מֵ֣רָחֹ֔ק וַתַּשְׁפִּ֖ילִי עַד־שְׁאֽוֹל׃ י בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית׃

֍֍֍

(ז) עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ, כי היו מאמינים שיש אלים השוכנים במקומות הגבוהים, גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח לאותם אלילים.

(ח) עתה ממשיל אותם לאשה הבוגדת בבעלה, וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ – את הלבונה והבשמים שעל צוארך שמת מאחורי הדלת, שלא ירגיש בך בעלך, כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית – את משכבך שאצל בעלך גילית ויצאת משם, וַתַּעֲלִי לראש ההר לבני אדם אחרים, הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ – אף שמשכבך שבביתך רחב וטוב יותר, וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם – אך המשכב הזה הכרית והרחיק אותך מאותם בני אדם, ולכן יצאת משם ואָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם, הגם שהוא צר וגרוע, יָד חָזִית – ונמצא אצל הגבול והגדר (והנמשל הוא לישראל, שבהיותם עובדים את ה' היה להם שפע ברכה ורוב טובה, ועזבו מקור מים חיים לעבוד עבודה זרה, הגם שנמשך ממנה חסרון ורוע).

(ט) וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן – מתוך שנתת עינייך במלך לזנות עמו, קישטת את עצמך בשמן, וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ, ואחרי ההכנה הזו, וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ – שלחת שליחים עַד מֵרָחֹק, להלל אותך אל המלך, אך אחרי שלא עלה הדבר בידך, וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל, להיות מופקרת לכל עובר ושב (והנמשל בזה, כי בתחילה עזבו ישראל את ה' וכרתו ברית עם אשור ומצרים, שהיו ממלכות גדולות וחשובות, אך אחר כך כבר השפילו עצמם אפילו בפני מלכים קטנים).

(י) בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ – הגם שהתייגעת והתעייפת בכל הדרכים הללו, כי לא מצאת את חפצך, לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ – לא התייאשת, חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת – כל זמן שהרגשת שחלק ממך חי, ואפילו רק ידך, עַל כֵּן לֹא חָלִית – לא היית חולה בעיני עצמך, הגם שכל גופך היה עייף ויגע (והנמשל, שגם כשחלקים גדולים מישראל גלו מארצם, כל זמן שחלק קטן מהם ישב על אדמתם לא הרגישו במכאוב האומה, ולא הפסיקו לבקש את עזרת הגויים ולעבוד את אלהיהם).

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)