שיעור 368, ספר ישעיהו, פרק סב, ד-ה

ד לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ ה֙' בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃ ה כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃

֍           ֍            ֍

(ד) ובאותו זמן לֹא יֵאָמֵר לָךְ [-לירושלים] עוֹד עֲזוּבָה, כפי שמכנים את ירושלים כעת, מחמת שהיא נעדרת השראת השכינה שהיתה מיוחדת לה, וּלְאַרְצֵךְ בכללותה לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כפי שהיא מכונה כעת מחמת שישראל אינם יושבים על אדמתם, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ יקרא בְּעוּלָה, ומבאר את הטעם לשמות אלו, כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ, בירושלים, ויחזור להשרות שכינתו שם, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל על ידי שיחזרו יושביה אליה.

(ה) ולא תהיה שיבת ישראל לארצם משולה לאדם שמחזיר את גרושתו, אלא כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, כי מרוב טובה ויופיה של הארץ יהיה דומה הדבר כאילו לא נחרבה מעולם, וישראל מרוב שלוותם יהיו כמי שלא גלו ממנה מעולם, וגם השראת השכינה שבירושלים לא תהיה כאדם שמחזיר את גרושתו, שמחמת הכעס של הגירושין שקדמו לכך אין שמחתם שלימה, ואינם מראים שמחתם בגלוי, אלא וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ, כי לשון ששון מורה על השמחה הניכרת בפעולות החיצוניות, ותהיה השמחה שלימה כשמחת חתן וכלה בנישואיהם הראשונים, וכך יכרות ה' מחדש את הברית עם ישראל, ולא תזכרנה הצרות הקודמות.