יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 368, ספר משלי, פרק ל, טו-טז

טו לַ֥עֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃ טז שְׁאוֹל֮ וְעֹ֪צֶ֫ר רָ֥חַם אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃

 

֍             ֍              ֍

 

(טו) ובהיות שאותם חכמים לא האמינו בהשגחת ה', ייחסו את טבע העולם כולו לחומר קדמון המבלה את עצמו ומתהווה מחדש בכל עת, וכינוהו בשם 'עלוקה', בדומה לרמש ששמו כך, המוצץ את דם האדם, כך החומר של העולם מוצץ את דם עצמו ומבלה את מה שיצר בעצמו, ועל כך היו אומרים, כי לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת האומרות הַב הַב, שָׁלוֹשׁ בנות אשר הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, ואַרְבַּע – הבת הרביעית אשר לֹא אָמְרוּ הוֹן, ועניינם יבואר בפסוק הבא.

(טז) שתי הבנות האומרות 'הב, הב', הן שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, כלומר ההפסד וההתהוות מחדש הקיימים בחומר העולם, ההפסד וההעדר מכונים בלשון 'שאול', שהוא ההעדר והמוות, וההתהוות וההתחדשות מכונות בשם 'עוצר רחם', כלומר, מלכות ושלטון הרחם [כמו 'יורש עצר', שהוא יורש המלכות], כי הרחם מוליד בכל עת בריות חדשות, והוא רומז על כל הדברים המתחדשים בעולם. ושלש הבנות אשר הנה לא תשבענה, הן אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם, כלומר, שלשת היסודות הקיימים בארץ, שהם עפר ורוח ומים, ששלשתם מתמזגים יחד ומתהפכים זה לזה בכל שעה, כי המים והרוח מעורבים זה בזה, שהרי יש במים חלק מסוים של אויר, ומוסיף כי גם ביסוד העפר יש חלק משתי היסודות האחרים, כי הארץ אינה שבעה מהמים שבה, והיא בולעת לתוכה את המים עם יסוד הרוח שבהם. ומפרש מי היא הבת הרביעית, וְאֵשׁ, שזהו היסוד המתיך את כל היסודות האחרים, והוא הפועל העיקרי בעולם ההויה וההפסד, אשר לֹא אָמְרָה הוֹן – לעולם אינה אומרת די, כבר הרבה יש לי, אלא תמיד רוצה עוד. ולדעת הפילוסופים הללו, ארבעת היסודות הללו, בצירוף לשני הכוחות של ההויה וההפסד, הם הכוחות היחידים שבבריאה כולה, שכל העולם מתנהל על פיהם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)