יז לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ ה֙' מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַֽחֲלָתֶֽךָ׃ יח לַמִּצְעָ֕ר יָֽרְשׁ֖וּ עַם־קָדְשֶׁ֑ךָ צָרֵ֕ינוּ בּֽוֹסְס֖וּ מִקְדָּשֶֽׁךָ׃ יט הָיִ֗ינוּ מֵֽעוֹלָם֙ לֹֽא־מָשַׁ֣לְתָּ בָּ֔ם לֹֽא־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם לֽוּא־קָרַ֤עְתָּ שָׁמַ֨יִם֙ יָרַ֔דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃
֍֍֍
(יז) ממשיך וטוען לפני ה', הלא עלינו ללכת בדרכיך שאתה רחום וחנון, וכאשר אין אנו רואים בפועל הנהגות אלו, אלאאתה מאפק את רחמיך מאיתנו, לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' בכך מִדְּרָכֶיךָ הטובים, שאין אנו רואים את הרחמים והחנינה. ועוד, שעל ידי שאנו רואים את הניסים והנפלאות שאתה עושה בעולם אנו מתייראים מפני גבורתך, ועתה שאיננו רואים זאת, תַּקְשִׁיחַ בכך את לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ. ולכן, שׁוּב להנהגתך הקדומה עמנו לְמַעַן עֲבָדֶיךָ, שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ, הרוצים לעובדך ביראה וללכת בדרכיך.
(יח) והגם שרוב הארץ כבר אבדה, שוב לַמִּצְעָר – לחלק הקטן, שהוא עיר הקודש והמקדש אשר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ, שמקום זה לא יהיה שממה, כי איננו מבקשים על נחלת שדה וכרם עבורינו, אלא על כך שצָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ, ובכך מתחלל שמך הגדול.
(יט) כי אם הָיִינוּ כמו עם אחר, אשר מֵעוֹלָם לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם, ולֹא נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם מעולם, הרי לא היה בכך חילול ה', אבל אחרי שכבר הכל יודעים שמשלת עלינו ונקרא שמך עלינו, הרי עתה מתחלל שמך. ומשיב פניו כלפי ה' ואומר, הלא התרחקת מעמנו מאד, עד אשר כביכול נעשו השמים כמחיצה של ברזל המפסיקה בינינו, ואם כן, לוּא קָרַעְתָּ את השָׁמַיִם החוצצים בינינו ויָרַדְתָּ אלינו לארץ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ, וימסו מלפני הדר גאונך.
