יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 42, ספר משלי, פרק ד, יג-טו

 

יג הַֽחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֝צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ׃ יד בְּאֹ֣רַח רְ֭שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֝אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים׃ טו פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּֽעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵֽעָלָ֣יו וַֽעֲבֹֽר׃

 

֍             ֍              ֍

 

(יג) אמנם, כיון שיצרי הלב מתנגדים לחוקי החכמה, כי תאוות הלב מושכות את האדם לדרכים רעות, הַחֲזֵק בַּמּוּסָר – התחזק ביראת ה', ועל ידי זה תתיירא מלעבור על חוקי החכמה שבאו מעמו, אַל תֶּרֶף, כי יראת ה' אינה באה לאדם מעצמו, אלא צריך להתחזק בה בכל עת, ולא להרפות ממנה אפילו לרגע אחד, ועל ידי כך שתתחזק במוסר, שהוא יראת ה', נִצְּרֶהָ – תשמור את החכמה ודרכיה, כִּי הִיא חַיֶּיךָ – כי החכמה היא העושה את חייך לחיים אמיתיים, חיי נפש רוחניים, ולא חיי הגוף הדומים לחיי בעלי החיים, שהם חיים גשמיים, ומי שאינו הולך בדרכי החכמה, בשמירת התורה, הרי הוא כחי חיים בהמיים בלבד, ואינו חי חיים אנושיים, שהם חיים רוחניים.

(יד) בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא, כלומר, ה'אֹרַח' הוא הדרך הצדדית המוליכה מהדרך העיקרית, ו'רשעים' הם החוטאים במעשים רעים, וכיון שלכל רשע יש דרך משלו, האחד חוטא ברציחה וחבירו בגניבה וכן כל אחד חוטא במעשה רשע אחר, מזהיר את האדם שלא ילך בשום אֹרַח מארחות הרשעים, וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים, כלומר, ה'רעים' הם החוטאים במחשבה, והם המינים והאפיקורסים הכופרים בהשגחה העליונה ובשכר ועונש, ולכל אלו יש 'דרך' אחת גדולה, של כפירה בה', ועל כך מזהיר את האדם, אל תחשוב שתהיה מאושר בכך שתלך בדרך המתפלספים וחוקרים בדעתם הקצרה את מציאות ה' והשגחתו, ותחשוב שעל ידי התבוננות בדבריהם תגיע להבין את אמיתות דברי התורה, ובכך תבוא אל האושר האמיתי, אין הדבר כן, כי בהליכה בדרכם של הרעים לא תגיע לדרך האמונה האמיתית בה'.

(טו) פְּרָעֵהוּ – צריך אתה לפרוע ולקלקל את הדרך הזו, ודע מה שתשיב לאפיקורס. ואף אם אינך יכול לקלקל את דרכו ולהשיב לו, מכל מקום אתה בעצמך אַל תַּעֲבָר בּוֹ. ואם כבר התחלת ללכת בדרך זו, שעיינת בחקירותיהם ודבריהם, אל תמשיך ללכת בדרך זו, אלא שְׂטֵה [-תסטה ותטה עצמך] מֵעָלָיו, וַעֲבֹר אל דרך התורה והאמונה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)