(יא) מִֽי־י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָֽתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ׃
(יב) לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה׃
(יג) שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ׃
(יא) עד כי מרוב המהירות שבה עובר זמן חייו של האדם, מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ – מי הוא שיכול לדעת ולהכיר את כעסך על חטאיו הפרטיים (שעליהם נאמר לעיל (פסוק ז') "כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ"), וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ – ומי הוא שיכול להכיר ולדעת את עברתך, שעליה נאמר לעיל (פסוק ט') "כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ", וזו הָעֶבְרָה על חטא אדם הראשון, שמחמתו נקנסה מיתה על כל בני האדם, שֶׁעֶבְרָה זו דומה ליראתך הגדולה בכך שהיא מקיפה וכוללת את כל מין האדם בכל הדורות, שכולם עתידים למות.
(יב) כיון שקוצר ימינו גורם לכך שלא נדע מאומה, לא מאפך ולא מעברתך, לכן אבקש, לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה – הודע לנו את מנין ימינו, שיהיו ארוכים דיים כדי שנוכל להביא בהם לעצמינו לב חכמה, ולא יצאו ימינו לריק ולתוהו.
(יג) שׁוּבָה יְיָ מחרון אפך, עַד מָתָי שנביא לעצמינו לבב חכמה ונשלים את תכלית ביאתנו לעולם, ובכל הזמן הזה לא תעניש אותנו באפך, על חטאי עצמינו. וגם לגבי העברה הכללית שיש על כל בני האדם מחמת חטא אדם הראשון, אבקש, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ, כלומר תבטל את הגזירה הכוללת של המוות, שלא תחול על עבדיך הצדיקים.
