יום שבת
כ"א תמוז התשפ"ד
יום שבת
כ"א תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 437, ספר תהילים, פרק צ, יד-יז

(יד) שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ׃

(טו) שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה׃

(טז) יֵֽרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָֽעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָֽרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃

(יז) וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּֽוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ׃

 

(יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ – ב'בוקר' של החיים, והיינו בימי הנערות, כבר אז תשביע אותנו מחסדך, באופן שלא נראה ימים רעים כלל, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ.

(טו) ואף אם נגזר עלינו לעבור ימים רעים בתחילת חיינו, לכל הפחות לאחר מכן שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, וכמו שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה, באופן שיהיו ימי הטובה לפחות כמו ימי הרעה.

(טז) יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ – עד אשר אנו, עבדיך, נשיג בראיית שכלינו ונבין את פעולותיך והנהגותיך בעולם הזה בדרכי הטבע, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם – ועל ידי זה ישיגו בני עבדיך גם את ההנהגה הניסית, שזהו הדר ה' וכבודו, ובכך ישלימו את תכלית בריאתם וביאתם לעולם הזה, להשיג את גדולת ה' והשגחתו בעולם.

(יז) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, כלומר, על ידי שבני האדם ישיגו את תכלית בריאתם, ימצא ה' נועם בעולמו, כי ה'נעימות' היא השגת התכלית הרצויה מהמעשה, וכיון שתכלית הבריאה היא שיכירו הברואים את כבוד ה' ויעבדוהו, יִמָּצֵא נועם ה' 'עלינו', כלומר, אנחנו נקיים את תכלית הבריאה ואנו נהיה חפץ ה' בעולמו. ובשונה מהפעולות הגשמיות, שאין התוצאה קיימת על העושה אותה, וכדוגמת הבונה בית, שאין הבנאי נעשה כַּן ובסיס לבית, אלא הבית הוא חיצוני ממנו, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ – עניני התורה והמצוות מתקיימים עלינו, כי הלומד תורה נעשה בעצמו כַּן וכלי המחזיק בשכלו ובנפשו את התורה, והעושה מצוה לשמה כראוי נעשית נפשו כַּן לאותה מצוה שכביכול שוכנת בקרבו, וכנגד זה גם מאת ה' יהיה הדבר כן, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ הרוחניים, כּוֹנְנֵהוּ – יכונן אותם ה' מפני שיהיו טובים בעיניו וימצאו חן לפניו. ובמזמור הבא יש את התשובה לתפילה זו. (ומלבד התפילה הכללית שיש במזמור זה, היתה בזה גם תפילה פרטית של משה איש האלהים על מה שנגזר עליו שלא להכנס לארץ ישראל, שעל כך אמר שאינו מבין את עוז אף ה' ועברתו עליו, וביקש שינחם ה' על העונש שגזר עליו ויכניסנו לארץ, ויראה לו שם את פעולותיו הניסיות, ועל ידי הכניסה לארץ ישיג את שלימותו הנפשית. ובאומרו שיתגלה הדרו על בניהם כיון גם לבקש שבניו יירשו את גדולתו וינהיגו את ישראל. ובסיום המזמור ביקש שמעשי ידיו, שהוציא את ישראל ממצרים והוליכם במדבר, יכוננו עליו, שהוא יזכה להשלימם בכך שיכניסם לארץ ישראל).

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)