(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַֽאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישֽׁוּעָתִֽי׃
(יג) אמנם ה' אומר שלא יניח את שמירתך למלאכים, המרחיקים אותך מכל דבר היכול להזיקך, באופן שהשמירה היא בדרכים הקרובות לטבע, אלא ה' ירצה להנהיגך בניסים גלויים, ולכן לא ישאך על כפים אלא יניח לך ללכת על הארץ, במקומות חיות רעות וסכנות שונות, ואף על פי כן יצילך באותות ומופתים, כי עַל שַׁחַל – אריה גדול, וָפֶתֶן – נחש גדול, תִּדְרֹךְ. ותִּרְמֹס ותשחית לגמרי בדרך הילוכך את הכְּפִיר – אריה קטן, וְתַנִּין – נחש קטן.
(יד) ואומר ה' את הטעם לכך, כִּי אדם זה בִי חָשַׁק ורצה להשיג את קירבתי, וַאֲפַלְּטֵהוּ – אציל אותו מהצרות, על ידי שידרוך על אותן חיות מסוכנות באופן שלא יארע לו כל רעה, ויותר מכך, אֲשַׂגְּבֵהוּ – אחזק אותו לרמוס ולהשחית את אותם כפיר ותנין, כִּי כבר יָדַע שְׁמִי, שזו מדרגה גבוהה יותר מהחשיקה, כי כבר השיג את קרבתי וידע את שמי.
(טו) והסיבה לכך שיניחנו ה' בתחילה במקומות סכנה, כדי שיִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ – ותשובתי וּמַעֲנִי יהיו כי עִמּוֹ אָנֹכִי, וקריאתו תהיה בְצָרָה שתמצא אותו כאשר יהלך על הארץ במקום חיות רעות, ובכך תהיה תועלת מצד שיקרא לה', ולולא הצרה לא היה קורא לה' כלל. ותועלת נוספת היא בכך שיאמר לו ה' שהוא עמו, וישיג את הידיעה שה' שומרו תמיד, ולולא הצרה לא היה יודע זאת אלא היה תולה הכל בדרכי הטבע. ומלבד כל זאת, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ – על ידי שאחלץ אותו מהצרות הגלויות יתכבד בעיני הכל, שיראו שאני עושה לו ניסים גלויים.
(טז) וזהו סיום התשובה לשאלה שבמזמור הקודם, כי העובד את ה' באמת ישמר על ידי ה' ולא ימות קודם שישלים את תכלית ביאתו לעולם, ועל ידי היסורים שיהיו לו בתחילה, אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, בדומה לאיוב שעל ידי שהתייסר בתחילה התארכו ימיו לשנים רבות, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי, כי על ידי זה יזכה לראות ישועות גלויות הבאות בהשגחה פרטית.
