(ג) לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃
(ד) עֲֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַֽעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר׃
(ג) ההנהגה הטבעית מכונה תמיד בלשון 'אמונה', כיון שבעת בריאת העולם טבע ה' את חוקי הטבע בבריאה, וכאילו הבטיח לברואיו שחוקים אלו ינהגו תמיד, ומכח אמונתו לקיים את הבטחתו מתנהג העולם תמיד בחוקים טבעיים אלו, אך ההנהגה הניסית מכונה בלשון 'חסד', כי לא הבטיח ה' לנהוג עמנו בהנהגה זו, ורק מחמת חסדו עושה הוא ניסים ונפלאות, ובפסוק זה מוסיף להמשיל את שתי ההנהגות הללו לבוקר וערב, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, הנהגת החסד, שהיא ההנהגה הניסית, משולה לבוקר, שבו בני האדם מתעוררים לפעול פעולות חדשות, וכך ה' בהנהגת החסד עושה דברים חדשים שאינם כלולים בחוקי הטבע, וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, כי הנהגת האמונה, שהיא ההנהגה הטבעית, משולה ללילה, שבו אין בני האדם עושים דברים חדשים, אלא נחים מפעולותיהם ומניחים לדברים להיות כפי שהם, וכך ה' בהנהגה זו משאיר את העולם לפעול כחוקיו הטבעיים שיסד בו בעת הבריאה,
(ד) ומוסיף לדמות את כלליות העולם לכללי חכמת המוזיקה, עֲלֵי עָשׂוֹר – ניגון השבח לה' יהיה בכלי שיש בו עשרה מיתרים, הרומזים לעשרת הגלגלים הנראים כמקיפים את העולם, וַעֲלֵי נָבֶל, שיש בו שמונה מיתרים, כי תחת השמים, מגלגל המזלות ומטה נראה שיש שמונה גלגלים (שבעת כוכבי הלכת, והגלגל ששאר כוכבי שנים עשר המזלות קבועים בו), עֲלֵי הִגָּיוֹן – על שיר הנאמר מתוך מחשבה והתבוננות, ומתנגן בְּכִנּוֹר.
