שיעור 46, ספר נחמיה, פרק יא, כב-כד

כב וּפְקִ֤יד הַלְוִיִּם֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עֻזִּ֤י בֶן־בָּנִי֙ בֶּן־חֲשַׁבְיָ֔ה בֶּן־מַתַּנְיָ֖ה בֶּן־מִיכָ֑א מִבְּנֵ֤י אָסָף֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים לְנֶ֖גֶד מְלֶ֥אכֶת בֵּית־הָֽאֱלֹהִֽים׃ כג כִּֽי־מִצְוַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ עֲלֵיהֶ֑ם וַֽאֲמָנָ֥ה עַל־הַמְשֹֽׁרְרִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ כד וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶן־מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל מִבְּנֵי־זֶ֤רַח בֶּן־יְהוּדָה֙ לְיַ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לְכָל־דָּבָ֖ר לָעָֽם׃

֍           ֍            ֍

(כב) וּפְקִיד [-הממונה על] הַלְוִיִּם בִּירוּשָׁלִַם, עֻזִּי בֶן בָּנִי, בֶּן חֲשַׁבְיָה, בֶּן מַתַּנְיָה, בֶּן מִיכָא, מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים, שהיתה להם זכות עוד מימי דוד המלך לְנֶגֶד – ךהיות נגידים וממונים על מְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים.

(כג) כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם – כי כך ציוה דוד המלך, שהם יהיו הנגידים והממונים תמיד, וַאֲמָנָה – והוא היה האומן במלאכת השיר, ופוקד עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לומר להם איזה שיר ישירו על הדוכן.

(כד) וּפְתַחְיָה בֶן מְשֵׁיזַבְאֵל, מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה, היה לְיַד הַמֶּלֶךְ – ממונה מהמלך דריוש לְכָל דָּבָר הנוגע לָעָם, מחוץ לעניני בית ה'.