שיעור 49, ספר שופטים, פרק יב, א-ד

א וַיִּצָּעֵק֙ אִ֣ישׁ אֶפְרַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ר צָפ֑וֹנָה וַיֹּֽאמְר֨וּ לְיִפְתָּ֜ח מַדּ֣וּעַ ׀ עָבַ֣רְתָּ ׀ לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵֽי־עַמּ֗וֹן וְלָ֨נוּ֙ לֹ֤א קָרָ֨אתָ֙ לָלֶ֣כֶת עִמָּ֔ךְ בֵּֽיתְךָ֕ נִשְׂרֹ֥ף עָלֶ֖יךָ בָּאֵֽשׁ׃ ב וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִ֣ישׁ רִ֗יב הָיִ֛יתִי אֲנִ֛י וְעַמִּ֥י וּבְנֵֽי־עַמּ֖וֹן מְאֹ֑ד וָֽאֶזְעַ֣ק אֶתְכֶ֔ם וְלֹֽא־הוֹשַׁעְתֶּ֥ם אוֹתִ֖י מִיָּדָֽם׃ ג וָֽאֶרְאֶ֞ה כִּֽי־אֵינְךָ֣ מוֹשִׁ֗יעַ וָֽאָשִׂ֨ימָה נַפְשִׁ֤י בְכַפִּי֙ וָֽאֶעְבְּרָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיִּתְּנֵ֥ם ה֖' בְּיָדִ֑י וְלָמָ֞ה עֲלִיתֶ֥ם אֵלַ֛י הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בִּֽי׃ ד וַיִּקְבֹּ֤ץ יִפְתָּח֙ אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֣י גִלְעָ֔ד וַיִּלָּ֖חֶם אֶת־אֶפְרָ֑יִם וַיַּכּוּ֩ אַנְשֵׁ֨י גִלְעָ֜ד אֶת־אֶפְרַ֗יִם כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֨יִם֙ אַתֶּ֔ם גִּלְעָ֕ד בְּת֥וֹךְ אֶפְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ מְנַשֶּֽׁה׃

֍           ֍            ֍

(א) לאחר שיפתח ואנשיו ניצחו את בני עמון, והתמנה יפתח לראש לכל יושבי גלעד, לא הסכימו אנשי שבט אפרים עם נשיאותו, כיון שלטענתם היה אפרים חשוב ממנשה [וכמו שנאמר בברכת יעקב אבינו (בראשית מח ו) 'וַיָּשֶׂם אֶת  אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה'], ולא הסכימו לכך ששבט מנשה מינה מקרבו את יפתח לנשיא, וַיִּצָּעֵק [-התאספו] אִישׁ אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה, אל מקומו של יפתח, וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח, מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ, בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ – נשרוף את ביתך בזמן שתהיה שם.

(ב) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם, שלש תשובות על דבריהם, א) אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד – מלחמת בני עמון היתה רק עמנו, יושבי גלעד, ולא עם כל ישראל, כי באותם שמונה עשרה שנה רעצו ורצצו בני עמון רק את יושבי הגלעד, ולכן המלחמה היתה מוטלת עלינו, ולא היה עלי לקרוא לכם למלחמה זו. ב) וָאֶזְעַק אֶתְכֶם – הרי זעקנו אליכם כל אותם שנים שתבואו לעזור לנו, וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם.

(ג) ג) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ, וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי – סיכנתי את עצמי במסירות נפש למלחמה זו, וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי בהשגחה פרטית שלא כדרך הטבע, וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי – ומאחר וכל אותם שנים לא באתם לעזור לנו להלחם בגויים, מדוע עתה אתם באים להלחם בנו.

(ד) אחרי שראה יפתח שאנשי שבט אפרים לא נכנעו לקול דבריו הרכים, וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת אנשי אֶפְרָיִם, וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם. וטעם הטענה והמלחמה של אנשי אפרים היתה, כִּי אָמְרוּ לאנשי גלעד, שהם חצי שבט מנשה, פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם, כלומר, אנשי אפרים הם עיקר שבט יוסף, ועמהם חצי שבט מנשה שקיבל נחלתו בתוך ארץ ישראל, ואילו אתם, חצי שבט המנשה שבעבר הירדן, אינכם אלא כ'פליטים' שנפלטו מעיקר השבט, כי היה מקומם הראוי של אנשי גִּלְעָד, בְּתוֹךְ שבט אֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ – יחד עם חצי שבט מְנַשֶּׁה שנחל בארץ ישראל, וכיון שהלכת כפלטים לעבר הירדן, לארץ הגלעד, לא היה לכם למנות מקרבכם קצין ומושל.