שיעור 497, ספר תהילים, פרק קד, כה-לב

(כה) זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃

(כו) שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃

(כז) כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃

(כח) תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃

(כט) תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃

(ל) תְּשַׁלַּ֣ח רֽ֭וּחֲךָ יִבָּֽרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃

(לא) יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַֽעֲשָֽׂיו׃

(כה) לאחר שסיים לשבח את ה' על בריות היבשה, מתאר עתה את הברואים אשר בים, זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, וגם אותו לא הנחת ריק מבריותיך, ואמנם שם לא עשית מעונות לדגים להסתתר בהם, אלא הם בולעים זה את זה, אך לעומת זאת שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, כי הם פרים ורבים ללא שיעור וגבול, ולכן יכולים הם להתקיים יחד חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת, כי הגם שהגדולים בולעים את הקטנים, בכל זאת הקטנים מתרבים ללא מספר.

(כו) שָׁם – בים הגדול, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לצוד את הדגים, לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, כי בני האדם ינסו בו את כוחם, לצוד אותו בתחבולות שונות.

(כז) עתה ישבח את ה' על נתינת המזונות לכל בעלי החיים, כי כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן, לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ – לכל אחד בזמן הנצרך לו.

(כח) אמנם בנתינת המזונות יש שלש דרכים שונות, א. לפעמים תִּתֵּן לָהֶם מזונם בצמצום, עד אשר יִלְקֹטוּן מעט מעט, כמלקטים פירורים, שיהיו להם מזונות מועטים רק בשיעור הראוי לקיומם, ב. ולפעמים תִּפְתַּח יָדְךָ בשפע רב, עד שיִשְׂבְּעוּן טוֹב, שיהיה להם כדי שביעה והותר.

(כט) ג. לפעמים תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ לגמרי מלתת להם את מזונם, ומחמת כן יִבָּהֵלוּן, תֹּסֵף (-תאסוף את) רוּחָם שנפחת בהם, ויִגְוָעוּן, וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

(ל) אמנם, אף שימותו האנשים ובעלי החיים הפרטיים, אך המין בכללותו לא יכלה, כי תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ אל הנולדים החדשים אשר יִבָּרֵאוּן, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה, להושיב עליה ברואים חדשים, מלאי כח וגבורה.

(לא) ועל ידי זה יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, כי בכך שהבריאה מתחדשת בכל עת שוב ושוב ניכר כבוד ה' לעולם, ככבוד שהיה בו בעת הבריאה, ועל ידי זה יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו, כי אם היו הברואים מתקיימים לעולם, לא היה ניכר כבוד ה' מצד שהוא המחדש והבורא, והיו הברואים חושבים שגם הם קדומים וקיימים מצד עצמם, אבל על ידי המיתה מכירים כולם את בוראם ומכבדים אותו, דור הולך ודור בא, ומעשי ה' קיימים לעולם.