שיעור 51, ספר דברי הימים א, פרק יא, טו-כא
טו וַיֵּֽרְד֡וּ שְֽׁלוֹשָׁה֩ מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֨ים רֹ֤אשׁ עַל־הַצֻּר֙ אֶל־דָּוִ֔יד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וּמַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ טז וְדָוִ֖יד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּנְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ יז וַיִּתְאָ֥ו דָּוִ֖יד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃ יח וַיִּבְקְע֨וּ הַשְּׁלֹשָׁ֜ה בְּמַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֨יִם֙ מִבּ֤וֹר בֵּֽית־לֶ֨חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑יד וְלֹֽא־אָבָ֤ה דָוִיד֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיְנַסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽיהוָֽה׃ יט וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י מֵֽאֱלֹהַ֜י מֵֽעֲשׂ֣וֹת זֹ֗את הֲדַ֣ם הָֽאֲנָשִׁים֩ הָאֵ֨לֶּה אֶשְׁתֶּ֤ה בְנַפְשׁוֹתָם֙ כִּ֣י בְנַפְשׁוֹתָ֣ם הֱבִיא֔וּם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבּוֹרִֽים׃ כ וְאַבְשַׁ֣י אֲחִֽי־יוֹאָ֗ב ה֚וּא הָיָה֙ רֹ֣אשׁ הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלוֹשָֽׁה׃ כא מִן־הַשְּׁלוֹשָׁ֤ה בַשְּׁנַ֨יִם֙ נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃
֍ ֍ ֍
(טו) אחרי שלשת הגיבורים הראשונים שהיו לדוד, היו שלשה נוספים, שהם היו ראשונים לשלשים הגיבורים שיובאו שמותיהם להלן, וַיֵּרְדוּ אותם שְׁלוֹשָׁה, מִן הַשְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ – שהם הראשונים מבין השלשים, עַל הַצֻּר, אֶל דָּוִיד, בעת תחילת מלכותו, אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים.
(טז) וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה, וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם.
(יז) וַיִּתְאָו דָּוִיד וַיֹּאמַר, מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם, אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר, כיון שהיה גר בבית לחם ורגיל בשתיית מים אלו.
(יח) וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, והיתה זו גבורה עצומה, לעבור דרך מחנה האויב, וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ את המים בעוברם פעם נוספת דרך מחנה הפלשתים, וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד, וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם, כדי שלא תהיה מסירות הנפש שלהם עבור דבר שאין לו חשיבות כל כך, וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה, שזו תכלית ראויה למעשה גדול שכזה.
(יט) וַיֹּאמֶר דוד, כהסבר לכך שלא רצה לשתותם, חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת, הֲדַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה בְנַפְשׁוֹתָם, כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם, וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, אלא ניסכם לה'. אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים.
(כ) וְאַבְשַׁי אֲחִי יוֹאָב בן צרויה [וצרויה היתה אחות דוד], הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה הללו, וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל, ואף שהיה משלשת הגיבורים הפחותים בחשיבותם מהשלשה הראשונים, מכל מקום וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלוֹשָׁה – היה לו שם נכבד גם בקרב השלשה הראשונים, כיון שגם הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל, כמו עדינו העצני, שהיה הראשון לשלשה הראשונים.
(כא) מִן הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם – מן שלשת הגיבורים השניים בחשיבותם היה אבישי הכי נִכְבָּד, וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה הראשונים לֹא בָא, להיות במדרגתם.
