יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 51, ספר שופטים, פרק יג, א-ז

א וַיֹּסִ֨יפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וַיִּתְּנֵ֧ם ה֛' בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ ב וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃ ג וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־ה֖' אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃ ד וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּֽאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃ ה כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִֽהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ ו וַתָּבֹ֣א הָֽאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָֽאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֨יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃ ז וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִֽהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה.

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה, מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי – משבט דן, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה.

(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ עד עכשיו, וְהָרִית עתה, וְיָלַדְתְּ בֵּן.

(ד) וְעַתָּה, הִשָּׁמְרִי נָא מדברים הגורמים בדרך הטבע נזק לעובר, ומלבד זה תנהגי כדין הנזירות, וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא – דברים האסורים באכילה על הנזיר.

(ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ – לא יעלה על שער ראשו תער לגלחו, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן, ולכן כבר קודם לידתו צריכה היא להזהר מדברים האסורים על הנזיר, וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

(ו) ולא ידעה האשה האם זהו מלאך או נביא, וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, כי מצד זה שבא מלובש בגוף נראה הוא כנביא, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד, שמצד מראהו הנורא נראה שהוא מלאך, וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא – מאיזה מקום בא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי.

(ז) וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ [ובאמת סיום הדברים 'עד יום מותו' היה הוספה שהוסיפה האשה, אבל המלאך לא אמר כן, כי ידע שלפני מותו תתחלל נזירותו. ולא אמרה את מה שאמר לה המלאך שהוא יתחיל להושיע את ישראל מיד פלשתים, כיון שבאותו זמן שלטו הפלשתים על ישראל, חששה שיתפרסם הדבר ויהרגו הפלשתים את הילד].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)