(יד) וַיִּתְאַוּ֣וּ תַֽ֭אֲוָה בַּמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּוּ־אֵ֗֝ל בִּֽישִׁימֽוֹן׃
(טו) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם שֶֽׁאֱלָתָ֑ם וַיְשַׁלַּ֖ח רָז֣וֹן בְּנַפְשָֽׁם׃
(טז) וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑ה לְ֝אַֽהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהוָֽה׃
(יז) תִּפְתַּח־אֶ֭רֶץ וַתִּבְלַ֣ע דָּתָ֑ן וַ֝תְּכַ֗ס עַל־עֲדַ֥ת אֲבִירָֽם׃
(יח) וַתִּבְעַר־אֵ֥שׁ בַּֽעֲדָתָ֑ם לֶֽ֝הָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט רְשָׁעִֽים׃
(יד) וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, בהיפך מעצת ה' שרצה להכניע את תאוותיהם, וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן, לשאול היוכל ה' לתת להם גם לחם ומים וגם בשר.
(טו) וכנגד מה שהתאוו תאוה, וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם, כי נתן להם בשר כרצונם, אך כנגד מה שניסו את ה', וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם, כי מתו שם בקברות התאוה.
(טז) ובזמן מחלוקת קרח ועדתו וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה – דתן ואבירם ומאתים וחמישים ראשי סנהדראות קינאו למה שעשה משה במחנה, שקיבץ שבעים זקנים שנחה עליהם הרוח, ואותם שהיו עד עתה קריאי עדה אנשי שם קנאו בכך שהם לא נבחרו לכך, וקרח קינא לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְיָ, כי רצה הוא להבחר לכהונה גדולה.
(יז) ובאותו זמן היו שלשה מיני עונשים, א. תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע את דָּתָן, וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם, כי לאבירם היו עשרה בנים ובנות, המכונים 'עדה', ונבלעו עמו.
(יח) ב. וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם, כי אותם מאתים וחמישים ראשי סנהדראות נשרפו, ג. לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים, וזה היה הנגף שהחל בעם באותו זמן (ועונשו של קרח עצמו לא נכתב בפני עצמו, כי הוא היה גם מהבלועים וגם מהשרופים).
