(כד) וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃
(כה) וַיֵּרָֽגְנ֥וּ בְאָֽהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָֽׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל יְהוָֽה׃
(כו) וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר׃
(כז) וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָֽרוֹתָ֗ם בָּֽאֲרָצֽוֹת׃
(כח) וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּֽאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃
(כט) וַ֭יַּכְעִיסוּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם וַתִּפְרָץ־בָּ֗֝ם מַגֵּפָֽה׃
(ל) וַיַּֽעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּֽעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה׃
(לא) וַתֵּחָ֣שֶׁב ל֭וֹ לִצְדָקָ֑ה לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר עַד־עוֹלָֽם׃
(כד) אחר כך הוסיפו לחטוא בחטא המרגלים, והיו בזה שני חטאים, א. וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה שהבטיח להם ה', ולֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ שאמר שזו ארץ טובה, זבת חלב ודבש.
(כה) ב. וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם, כמו שנאמר "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א' כ"ז), לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ, כי לא האמינו ביכולתו להשמיד את הגוים, ולהכניסם לארץ ישראל.
(כו) וכנגד שני החטאים הללו נגזרו עליהם שני עונשים, א. כנגד זה שמאסו את הארץ, וַיִּשָּׂא ה' יָדוֹ לָהֶם בשבועה, לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, שלא יזכו להכנס לארץ שמאסו בה.
(כז) ב. כנגד זה שכפרו ביכולת ה' להכניסם לארץ ישראל נגזר עליהם גלות ושעבוד לדורות הבאים, ועל כך אומר, וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת, כאשר יגלו מארצם.
(כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר, אך לא עשו זאת מחמת שהאמינו בעבודה זרה זו, אלא מחמת שהתאוו לזנות עם בנות מואב, והן קראו להם לעבוד את אלוהיהם, וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים – תקרובת עבודה זרה.
(כט) וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם – על ידי שזנו עם בנות מואב, והן גרמו להם לעבוד עבודה זרה, וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה.
(ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל – עשה משפט בזִמְרִי בֶּן סָלוּא להורגו עם הַמִּדְיָנִית ('וַיְפַלֵּל' זו לשון משפט, כמו 'וְנָתַן בִּפְלִלִים'), וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.
(לא) וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה, שבזכותו נעצרה המגפה, והבטיח לו ה' ברית כהונה, שתתקיים לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם.
